אנטיהיסטמין
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אנטיהיסטמין (או אנטיהיסטמינים, באנגלית: Antihistamines) הוא שם כולל לקבוצת תרופות המעכבת את פעילות ההיסטמין על ידי חסימת קולטני ההיסטמין בגוף. השימוש באנטיהיסטמין נפוץ בעיקר לטיפול באלרגיה כטיפול קצר טווח, כמו הקלה על גודש באף והתעטשות עקב אלרגיה לקרדית האבק או לבעלי חיים.[1]
השימוש הנפוץ בקרב האוכלוסייה במונח "אנטי-היסטמין" הוא לתיאור תרופות לטיפול באלרגיות. רופאים ומדענים משתמשים במונח כדי לתאר סוג של תרופה המתנגדת לפעילות של קולטני היסטמין בגוף. במובן הזה אנטיהיסטמינים מסווגים לפי קולטן ההיסטמין שאת פעולתו הם מעכבים. קיימים ארבעה סוגי אנטי-היסטמינים, אך שניים מהם יותר נפוצים מהאחרים: אנטיהיסטמין-H1(אנ') ו-אנטיהיסטמין-H2(אנ'). אנטיהיסטמינים המעכבים את פעולת היסטמין-H1(אנ') משמשים לטיפול תגובות אלרגיות באף (כגון גירוד, נזלת ועיטוש) וכן עבור נדודי שינה. לעיתים הם משמשים גם לטיפול בסחרחורת הנגרמת על ידי בעיות באוזן תיכונה. אנטיהיסטמינים המעכבים את פעולת היסטמין-H2(אנ') משמשים לטיפול בחומצת הקיבה (למשל כיב פפטי ורפלוקס קיבתי-ושטי).