אנרכיזם קולקטיביסטי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אנרכיזם קולקטיביסטי היא דוקטרינה שתומכת בביטול מוסדות המדינה והבעלות הפרטית על אמצעי הייצור, ובהחלפתן בבעלות שיתופית הנשלטת ומנוהלת על ידי היצרנים (העובדים) עצמם. על פי האנרכיזם הקולקטיביסטי, העובדים יקבלו שכר על בסיס הזמן שהם תורמים לייצור. השימוש בשכר זה יהיה למטרת רכישת מוצרים בשוק שיתופי.[1] עיקרון זה סותר את העיקרון באנרכו-קומוניזם, במסגרתו מערכת השכר תבוטל, והאנשים בחברה ייקחו באופן חופשי מצרכים ממחסן סחורות, על בסיס צורך. אם כך, האנרכיזם הקולקטיביסטי נחשב כשילוב בין "אינדיבידואליזם", במובן שבו העובדים הם הבעלים של כלי העבודה שלהם והרכוש אותו יצרו, ובין "קולקטיביזם", במובן שבו האדמה היא בבעלות שיתופית.
אנרכיזם |
זרמים של אנרכיזם אנרכו-אגואיזם אנרכיזם מסביב לעולם אנרכיזם בישראל אנרכיזם בתרבות אנרכיזם וחברה אנרכיזם בהיסטוריה הקומונה הפריזאית |
האנרכיזם הקולקטיביסטי מזוהה בעיקר עם ההוגה האנרכיסטי מיכאיל באקונין, עם חלקים אנטי-סמכותניים באינטרנציונל הראשון ועם התנועה האנרכיסטית הספרדית המוקדמת. הוגה אנרכיסטי נוסף הקשור בזרם זה, הוא האנרכיסט הגרמני יוהאן מוסט, עד שנהיה אנרכו-קומוניסט. כיום, למעשה, הזרם אינו קיים באותה מתכונת בה היה קיים בראשית ימיה של התנועה האנרכיסטית המודרנית, אך יש הרואים את האנרכו-סינדיקליזם כגרסה חדשה של האנרכיזם הקולקטיביסטי .
בראשית דרכם, האנרכיסטים הקולקטיביסטים השתמשו במושג "קולקטיביזם" על מנת להבדיל את עצמם מהמוטואליסטים שאימצו את שיטתו של פייר-ז'וזף פרודון, ומהסוציאליסטים המדינתיים שאימצו את שיטתו של קרל מרקס. בשם החירות, באקונין כתב ש"עלינו למחות תמיד נגד כל דבר שדומה בצורה כלשהי לקומוניזם או לסוציאליזם מדינתי"[2]. באקונין התייחס לשתי שיטות אלו כסמכותניות מבסיסן.