אסוציאציות חופשיות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אסוציאציות חופשיות או טיפול בדיבור, היא טכניקת טיפול בפסיכואנליזה בה המטופל מעלה באופן חופשי או על פי שאלה או מילת גירוי של המטפל, כל אסוציאציה העולה בדעתו, ומבטא אותה בעל פה. השיטה התפתחה בהדרגה בין 1892 ל-1898 על ידי אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד, מתוך שיטות טיפול באמצעות היפנוזה וסוגסטיה של עמיתו לעבודה יוזף ברויר.
אסוציאציות חופשיות מהוות כלי בסיסי בטיפול הפסיכואנליטי. למרות שהתיאוריה הפסיכואנליטית מוכרת בפסיכולוגיה הפופולרית, מופנית כלפיה ביקורת לא מעטה. יש הטוענים כי היא אינה מבוססת מדעית,[1] ואף יכולה להיחשב לפסאודו־מדע.[2] קיימת גם ביקורת על האפקטיביות הנמוכה של הטיפול הפסיכואנליטי.[3][4]