אפאזיה
פגיעה ביכולת להשתמש בשפה מדוברת / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אָפַאזְיָה (או: אפזיה, באנגלית: Aphasia; בעברית תקנית: שַׁתֶּקֶת או אילמות)[1] היא לקות של פגיעה בכישורי השפה, לדוגמה אובדן כושר דיבור, הבנה, קריאה או כתיבה. זהו תסמין שנובע מפגיעה נוירולוגית במוח.
תחום | נוירולוגיה |
---|---|
תסמינים | אילמות |
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | 1135944 |
MeSH | D001037 |
סיווגים | |
ICD-10 | F80.0, R47.0, F80.2, F80.1 |
ICD-11 | MA80.0 |
מקור המונח מן היוונית: ἀ- א-, שפירושה "חַסַר-" והמילה φάσις פאזיס - "שפה", כלומר 'היעדר דיבור' (בדומה למקור המונחים העבריים שתקת או אימלות - מחסור במילים). המונח אפזיה משמש כיום במקצועות הטיפול לתיאור הפרעות שפה ברמות חומרה שונות, בעוד שדיספאזיה ('ליקוי דיבור') נעלמה מהשימוש.
אפזיה היא ביטוי של נזק מוחי באזורי הדיבור שבמוח, הנמצאים בקליפת המוח שבפלג המוח השולט. אצל רוב בני האדם זהו פלג המוח השמאלי.
אפזיה מתבטאת בפגיעה ביכולת הדיבור והתקשורת, ומתאפיינת במספר סימנים אופייניים, שלא כולם בהכרח נוכחים באדם המאובחן עם אפזיה. קיימים שני סוגי פגיעה מוחית בכישורי השפה במסגרת האפזיה:
- פגיעה במוטוריקה של השפה - פגיעה ביכולת הפקת הדיבור והגיית המילים. עם השנים התברר שהבעיה אינה בהכרח בעיה שרירית אלא שיבוש תהליכי הפקת התחביר ורכיבי המשפט, בקצב ובדרך הנדרשים ליצירת דיבור הנשמע שוטף.
- פגיעה סנסורית (תחושתית) בשפה – פגיעה ביכולת ההבנה וביכולת תכנון והפקת משפטים רציפים בעלי משמעות. - וכך הנפגע יכול להפיק שטף של מלל חסר פשר או לשמוע את הנאמר אליו ככזה.
ניתן לאבחן אפאזיה באמצעים שונים, החל מסקירה לשונית קלינית קלינית מהירה, ועד בדיקות מעבדת לשון האורכות מספר שעות, וכוללות משימות לבחינת יכולות השפה והתקשורת.