ארגון נשי מזרחי בארץ ישראל הייתה התאחדות של ארגוני הנשים המקומיים של תנועת המזרחי בארץ ישראל. ההתאחדות קמה בשנת 1939 והתאחדה עם ארגון הפועלות של הפועל המזרחי בשנת 1959 להקמת תנועת האשה הדתית לאומית.

חברות של נשים במזרחי

בתקופה של שלהי מלחמת העולם הראשונה עלתה שאלת זכות הבחירה לנשים ועמה התפתח ויכוח בתנועת המזרחי האם לקבל נשים כחברות בתנועה והאם לתת להן זכות להיבחר למוסדותיה^[1].

באפריל 1919 נדונה השאלה בוועידות מחוזיות של תנועת המזרחי שנערכו לקראת הוועידה הכללית של התנועה ובהן הובעו דעות בעד מתן זכות לבחור בתוך התנועה והובעו דעות שונות לגבי הזכות להיבחר. כן הוסכם לקרוא לסייע להקמת אגודות נשים מזרחיות בכל אתר ואתר^[2].

הסתדרויות נשים מזרחי מקומיות בארץ ישראל

"הסתדרות נשים מזרחי" קמה בירושלים לאחר תום מלחמת העולם הראשונה. כנס ראשון התקיים בספטמבר 1919^[3][4]. בהסתדרות הורשו להשתתף: "צעירה מבת שבע עשרה ומעלה המתנהגת ברוח הדת והמסורת ומודה בתוכנית ההסדרות". החברות נדרשו לשקול את שקל המזרחי וכן לשלם דמי חברות להסתדרות. טרם הוחלט באותה העת האם ההסתדרות תחשב לסניף של תנועת המזרחי או לארגון עצמאי לצד המזרחי. ההסתדרות שאפה להקים סניפים בכל רחבי ארץ ישראל^[5]. בראש ההסתדרות הועמדה לאה זליגר שהתנגדה למתן זכות בחירה לנשים^[6].

הסתדרות נשות מזרחי בארץ ישראל הייתה חלק בלתי נפרד מארגון "המזרחי" והזדהתה לחלוטין עם "ארגון הגברים", בהתאם לדבריה של הינדה אוסטרובסקי (המאירי) אשר הייתה למנהיגת ההסתדרות הנשית: "אנחנו הנשים במושבה, נכנסות לאגודה המזרחי הציונית ונעבוד שכם אחד יחד עם האנשים לטובת בנין האומה על פי התורה והדת"^[7].

עוד הצהירו הנשים בארץ ישראל: "שאיפת הסתדרותינו היא אותה השאיפה של המזרחי העולמי: לכונן את קיומנו בארצנו על יסוד תורתנו הכתובה והמסורה... תעודתנו היא לעבוד בעד קיום קודשי ישראל וחיזוק רוח היהדות בין אמהות העם ובנותיו, חובתנו היא: לעורר גם בלבן את אהבת העם, התורה והארץ, כדי שתעזורנה גם הן להגשמתה של המגמה 'המזרחית': תחיית עם ישראל בארץ ישראל על פי תורת ישראל"^[8]

במרץ 1922 קיימו ראשי הסתדרות נשים מזרחי, זליגר ושנפלד, כינסי יסוד של סניפים ביפו ובפתח תקווה. ביפו היו הפעילות המרכזיות: מיזל, כהנא, ציזלינג ולאה קוק^[9][10]. סלוה ריכמן יסדה סניף של ההסתדרות ביבנאל. במאי 1922 היו בהסתדרות כ-600 נשים^[11].

הסתדרות הנשים פעלה בשנת 1922 להקים בית מלאכה לחלוצות ולצורך כך השיגה תרומות של מכונות תפירה מנשות המזרחי באמריקה ובגרמניה^[12]. כן פעלה ההסתדרות לסיוע לעניים ולעולים חדשים^[13].

במרץ 1938 הקיים בחיפה כנס ליסוד אגודה של נשות המזרחי בעיר^[14].

בשנת 1938 כללו פעולות נשות המזרחי בארץ ישראל פעולות מקומיות של קייטנות, מטבחים לצד בתי ספר דתיים עבור ילדי עניים^[15] וגני ילדים. כן הוקמו שלושה מוסדות בסיוע של נשות המזרחי באמריקה: בית צעירות מזרחי בתל אביב, בית צעירות מזרחי בירושלים ומשק הפועלות של הפועל המזרחי בגן מגד^[16][17].

מרכז אמן

בשנת 1940, הוקם "אמן" - "מרכז ארגוני נשי מזרחי בארץ ישראל" בעזרתה של הרבנית שרה הרצוג^[18]. הארגון קם על מנת לאחד כוחות ולכלול את כל הקבוצות והמוסדות של הנשים הדתיות "מזרחיות" בארץ ישראל. מרכז הארגון התאסף לראשונה בתל אביב באפריל 1940^[19]. בכינוסים שנתיים דיווחו הנציגות על פעילויותיהן כל אחת במקומה והביעו עמדות בשאלות השעה^[20][21].