אריק קנדל
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אריק קנדל (באנגלית: Eric Kandel; נולד ב-7 בנובמבר 1929 בווינה) הוא נוירופסיכיאטר יהודי-אמריקאי, זוכה פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2000 (יחד עם פול גרינגרד וארוויד קרלסון) על עבודתו בחקר הפיזיולוגיה של הזיכרון והדרך בה הוא נשמר בתאי עצב.
אריק קנדל, 2006 | |
לידה |
7 בנובמבר 1929 (בן 94) וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה |
---|---|
ענף מדעי | נוירופסיכיאטריה |
מקום מגורים | ארצות הברית |
מקום לימודים |
|
מוסדות | אוניברסיטת קולומביה |
תלמידי דוקטורט | John H. Byrne, Bong-Kiun Kaang |
פרסים והוקרה | פרסים והוקרות |
בן או בת זוג | דניס קנדל |
תרומות עיקריות | |
עבודתו בתחום הפיזיולוגיה של הזיכרון. | |
אריק קנדל הוא פרופסור לביוכימיה ולביופיזיקה באוניברסיטת קולומביה וחוקר בכיר במכון הרפואי על שם הווארד יוז. כמו כן, הוא היה המייסד וראש המרכז לנוירוביולוגיה ולהתנהגות, שהפך בהמשך לנוירומדע באוניברסיטת קולומביה. הוא חקר את מערכת העצבים של החשופית הימית אפליזיה קליפורנית (אנ') (Aplysia californica), לה יש תאי עצב גדולים, המאפשרים לעשות מניפולציות בקלות יחסית. האפליזיה הקליפורנית שייכת גם לקבוצה של חסרי חוליות שהייתה ידועה ביכולת שלה ללמוד.
בריאיון עם גיל חובב[1] סיפר שבצעירותו ניסה להבין כיצד ייתכן שהנאצים ביצעו מעשי זוועה נוראיים, אך עם זאת נהנו מאמנות והקשיבו לבטהובן ומוצרט. לשם כך החל ללמוד רפואה במטרה להפוך לפסיכואנליטיקאי ולנסות להבין את נפש האדם. בשלב מסוים הבין שעניינו האמיתי הוא במדע ופנה למחקר.