אר דקו
סגנון בתחומי אמנות חזותית, אדריכלות ועיצוב / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אר דקו (בצרפתית: Art déco), המכונה לעיתים גם דקו, הוא סגנון בתחומי אמנות חזותית, אדריכלות ועיצוב שהופיע לראשונה בצרפת בתקופה שלפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה[1]. הסגנון השפיע על עיצוב מבנים, רהיטים, תכשיטים, אופנה, מכוניות, בתי קולנוע, רכבות, אוניות אוקייניות וחפצים יומיומיים כמו מכשירי רדיו ושואבי אבק[2]. הוא זכה לשמו (קיצור של Arts Décoratifs) בתערוכה הבינלאומית לאמנויות דקורטיביות ותעשייתיות מודרניות (arts décoratifs et industriels modernes) שהתקיימה בפריז ב-1925[3].
בית המשפט של מחוז קוצ'יז, ביזבי, אריזונה | |
מדינה | צרפת |
---|---|
מידע כללי | |
אזור גאוגרפי | אירופה, ארצות הברית |
טווח תאריכים | מ-1903 עד מלחמת העולם השנייה |
מבנים עיקריים | בניין קרייזלר |
סגנון אדריכלות קודם | התחייה הגותית |
סגנון האדריכלות הבא | אדריכלות מודרנית |
אר דקו שילב סגנונות מודרניים עם עבודת אומנות משובחת וחומרים מהודרים. בתקופת הזוהר שלו, הוא ייצג יוקרה, זוהר, שפע ואמונה בקידמה חברתית וטכנולוגית.
מראשיתו, הושפע האר דקו מהצורות הגאומטריות המובלטות ומודגשות של הקוביזם והזצסיון הווינאי; הצבעים העזים של הפוביזם ושל הבלט רוס; האומנות העדכנית של הרהיטים בתקופות של לואי פיליפ הראשון ולואי השישה עשר; והסגנונות האומנותיים האקזוטיים של סין ויפן, הודו, פרס, מצרים העתיקה והמאיה. הוא כלל חומרים נדירים ויקרים, כמו הובנה ושנהב, ואומנות מעולה. בניין קרייזלר וגורדי שחקים אחרים בניו יורק שנבנו במהלך שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 הם מונומנטים של הסגנון.
בשנות ה-30, בתקופת השפל הגדול, הפך האר דקו למאופק יותר עם כניסת חומרים חדשים, כולל ציפוי כרום, נירוסטה ופלסטיק. צורה מלוטשת יותר של הסגנון, הנקראת סטרים ליין (Streamline Moderne), הופיעה בשנות ה-30 של המאה ה-20, וכללה צורות מתעקלות ומשטחים חלקים ומלוטשים[4]. האר דקו הוא אחד מהסגנונות הבינלאומיים הראשונים, אך הדומיננטיות שלו הסתיימה עם תחילת מלחמת העולם השנייה ועלייתם של הסגנונות הפונקציונליים הבלתי מעוטרים של האדריכלות המודרנית והסגנון הבינלאומי שבאו בעקבותיו[5].