אשת פינחס
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אֵשֶׁת פִּינְחָס היא דמות מקראית, אשת פנחס בנו של עלי הכהן. שמה נפקד מן הכתובים וסיפורה מופיע בספר שמואל א', פרק ד', פסוק י"ט. אשת פנחס, מתה כאשר היא מתבשרת על מות פינחס בעלה. לבנה ניתן השם אי כבוד המציין את מאורע שביית ארון הברית בידי פלשתים. במדרש השם של בנה קיים קשר לגורל הארון והמחבר המקראי מדווח "כִּי נִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים".[1]
במלחמה נגד פלשתים באבן העזר, נלקח ארון הברית בידי פלשתים. לקיחת ארון האלוהים היא עונש על התנהגות חפני ופנחס בני עלי. בעקבות עונש זה באים אסונות נוספים - מות עלי וכלתו. כאשר שומעת אשת פינחס את השמועה על מות בעלה היא כורעת ללדת. הנשים הניצבות עליה מעודדות אותה אך בלא הועיל. מצודת דוד, מפרש כי: ”מחרדת השמועה, נהפכו ונתגלגלו עליה פתאום חבלי הלידה”.
יוסף בן מתתיהו, בספרו קדמוניות היהודים מציין כי אשת פנחס מתה ביום מותו של עלי וזאת בגלל השמועה על מות בעלה. בן מתיתיהו קושר את שמו של הילד אותו הוא מכנה: 'חסר תהילה' בתבוסת הצבא הישראלי: ”מחמת הקלון שירד על הצבא”.[2]