בארי מזור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| לידה |
19 בדצמבר 1937 (בן 83) ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| ענף מדעי | מתמטיקה |
| מקום מגורים | ארצות הברית |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט |
ראלף פוקס, ר. ה. בינג |
| מוסדות |
אוניברסיטת הרווארד |
| מונחה לדוקטורט |
Leonid Positselski, נועם אלקיס, נייג'ל בוסטון, מייקל האריס, Minhyong Kim, Paul Vojta, קתי או'ניל, צ'ארלס פרנסיס דוראן, William G. McCallum, Fernando Q. Gouvêa, Michael McQuillan, Victor S. Miller, Daniel Kubert, Naomi Jochnowitz, John Winfield Shuck, Lawrence Gordon Roberts, Andrew David Schwartz, Wayne Aitken, Jean-François Henri Burnol, Keith Andrew Ramsay, Xuesung Wang, Lan Wang, Yevsey A. Nisnevich, Richard Anthony Rasala, ויליאם ג'ון גורדון, Bruce Winchester Jordan, Sheldon Kamienny, רון ליבנה, David James Wright, Boris Abramovich Datskovsky, George Thomas Gilbert, Robert Michael Kuhn, John William Jones, Siman Wong, David B. Carlton, Michael Gregory Szydlo, Tom Weston, Robert Jordan Pollack, Tomas Antonius Klenke, Milja-Riitta Poe, Mak Trifkovic, Peter Louis Clark, Yu-Ru Liu, Nicholas Adam Ramsey, Abhinav Kumar, Jonathan Pottharst, Chung Pang Mok, Fucheng Tan, Florian E. Ito Sprung, David Harvey, עופר גאבר, Matthew Emerton |
| פרסים והוקרה |
|
| הערות | יהודי |
| תרומות עיקריות | |
| מחקרים בתחום גאומטריה ועקומות אליפטיות. | |
  | |
בארי מזור (באנגלית: Barry Mazur; נולד ב-19 בדצמבר 1937) הוא יהודי-אמריקאי, פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת הרווארד.
קורות חיים
בארי מזור נולד בניו יורק. למד בתיכון ברונקס למדעים. קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת פרינסטון בשנת 1959. בשנה זו הצטרף לסגל של אוניברסיטת הרווארד. בשנת 1962 מונה למרצה בכיר, בשנת 1965 מונה לפרופסור חבר, ובשנת 1969 מונה לפרופסור מן המניין. עבודתו הראשונה הייתה בטופולוגיה גאומטרית. בהשפעת הגישה של אלכסנדר גרותנדיק לגאומטריה אלגברית, הוא עבר לעסוק בגאומטריה דיופנטית. תאוריית העיוות של מזור קשורה לעקומים אליפטיים. בשנת 1982 נבחר כחבר של האקדמיה הלאומית למדעים. קיבל את פרס ובלן בגאומטריה ואת פרס קול.
הוא ידוע גם בשל ההיכרות בין האידיאל של אייזנשטיין לאלגברה מתקדמת. רעיון זה היה בסופו של דבר אחד מן השלבים המוצלחים בהוכחתו של אנדרו ויילס למשפט האחרון של פרמה. מזור וויילס עבדו יחד קודם על מאמרים חשובים על בעיית תאוריית איווסווה בתחום השדות הממשיים לחלוטין.
מזור פיתח את תורת הדפורמציות של הצגות גלואה, המתארת באופן קטגורי את ההרמות של הצגות המוגדרות מעל שדה סופי של חבורות גלואה מסוימות, להצגות המוגדרות מעל חוג מקומי שלם ונותרי, שהשדה הסופי הוא שדה השאריות שלו.
מזור היה עורך כתב העת Inventiones Mathematicae לו הוגש מאמרו של אנדרו ויילס לפתרון המשפט האחרון של פרמה, והוא זה שמינה את צוות הבדיקה בן שישה בודקים.
בארי מזור הנחה למעלה מ-50 סטודנטים במהלך השנים, עם תלמידיו נמנים נועם אלקיס (כיום פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת הרווארד) והמתמטיקאי הישראלי רון ליבנה (כיום פרופסור למתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים).
במאמר מנחה, "תורת המספרים כזבוב הבקר", מזור מתאר את תורת המספרים כתחום:
מייצר, ללא מאמץ, בעיות רבות מספור שיש להן ריח תמים ומתוק, כפרחים מפתים; ועם זאת...תורת המספרים שורצת בחרקים, המחכים לנשוך את אוהבי הפרחים המפותים, אשר מרגע שננשכו, מקבלים השראה להמשיך במאמץ!
— בארי מזור
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
