בג"ץ יהודה מאיר
פסק דין / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בג"ץ 425/89 צופאן נגד הפרקליט הצבאי הראשי, המוכר בכינוי בג"ץ יהודה מאיר, הוא הראשון שבו בג"ץ התערב בהחלטה שלא להעמיד לדין. בג"ץ הורה לפרקליט הצבאי הראשי (פצ"ר) להעמיד את אל"ם יהודה מאיר לדין פלילי ולא להסתפק בכך שהוא הורשע בדין משמעתי.
עובדות מהירות מידע החלטה, ערכאה ...
מידע החלטה | |
---|---|
ערכאה | בית המשפט העליון |
תאריך החלטה | 27 בדצמבר 1989 |
החלטה | |
בתחילת האינתיפאדה הראשונה נתן אל"ם יהודה מאיר הוראה לשבור ידיים ורגליים לעצורים פלסטינים כפותים. יהודה מאיר הועמד רק לדין משמעתי. | |
חברי המותב | |
חברי המותב | משה בייסקי, דב לוין, יעקב קדמי |
דעות בפסק הדין | |
דעת רוב | פה אחד – הוראה לפרקליט הצבאי הראשי להעמיד את אל"ם יהודה מאיר לדין פלילי. החלטת הפצ"ר איננה סבירה באופן קיצוני ולכן בג"ץ מתערב בהחלטתו הפצ"ר. |
סגירה
עד למשפטו של יהודה מאיר לא היה תקדים לכך שבג"ץ ייתן הוראה מפורשת ליועץ המשפטי לממשלה או לפצ"ר להעמיד חשוד לדין. עד אז, בפסקי דין רבים, הכיר בג"ץ באפשרות כזו והגדיר מבחנים שונים לנסיבות בהן התערבות כזו אפשרית, אבל לא מימש את האפשרות.