בדיקת חלקיקים מגנטיים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בדיקה באמצעות חלקיקים מגנטיים היא אחת משיטות הבדיקה שאינן הורסות את האובייקט הנבדק. מטרתה לאתר סדקים או אי רציפויות ביציקות, חישולים, ריתוכים ודפנות מכלים. הבדיקה מתבצעת באמצעות מגנוט החלק הנבדק, וחשיפת אי רציפויות בחומר על ידי חלקיקים מגנטיים הנמשכים אליהן ומסמנים אותן. הצורך במגנוט מגביל את הבדיקה לפריטים מחומרים פרומגנטיים בלבד.
השיטה מתבססת על עקרון פריצת (דליפת) שטף מגנטי. על פי עיקרון זה, כאשר יש אי רציפות בחומר ממוגנט (למשל אם נוצר בו סדק בפני השטח או מעט מתחת לפני השטח) ייווצרו שני קטבים מגנטיים חדשים, בעלי משיכה מגנטית גבוהה עקב קרבתם זה לזה, ואליהם יימשכו חלקיקים מגנטיים המפוזרים על פני החלק הנבדק.
השיטה הומצאה על ידי ויליאם הוק בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20, והתפתחה בכיוונים רבים במהלך השנים.