בילבי ענק
בעל חיים, כיסאי אוסטרלי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בילבי ענק (שם מדעי: Macrotis lagotis; מוכר גם כבנדיקוט ארנבי ענקי או בפשטות כבילבי) הוא מין של כיסאי אוסטרלי דמוי ארנב או חולדה גדולה במשפחת הבילביים, האנדמי ליבשת אוסטרליה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1837 על ידי ג'יימס ריד.[2] זהו המין היחיד ששרד ממשפחת הבילביים, לאחר שקרובו, הבילבי הזוטר, נכחד במהלך המאה ה-20.[3] הבילבי הענק הוא בעל חיים קרקעי חופר מחילות, והוא אחד ממהנדסי הסביבה הבולטים באוסטרליה.[4]
בילבי ענק | |
---|---|
מצב שימור | |
פגיע (VU) [1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | יונקים |
תת־מחלקה: | כיסאים |
על־סדרה: | כיסאים אוסטרלים |
סדרה: | בנדיקוטאים |
משפחה: | בילביים |
סוג: | בילבי |
מין: | בילבי ענק |
שם מדעי | |
Macrotis lagotis ריד, 1837 | |
תחום תפוצה | |
תפוצה היסטורית
תפוצה כיום
הושב לטבע
| |
הבילבי הוא בעל חיים אוכל-כול הפעיל בעיקר בשעות לילה, ובמרבית שעות היום הוא ספון בבטן האדמה. יש לו מספר מאפיינים גופניים המותאמים לחיים הליליים במדבר: אוזניו הענקיות מסייעות לו לשמוע רחשי רמשים הנמצאים מתחת לאדמה ולצנן את טמפרטורת גופו בחום המדברי, חוטמו הארוך והזרבובי מספק לו חוש ריח מפותח כמו גם אמצעי לנבירה באדמה, וטפריו המעוקלים והחזקים מקנים לו יכולת חפירה מצוינת המנוצלת על ידו לכריית בורות ומחילות המשמשים לאחסון מזון או למסתור. הוא אינו זקוק כלל למים, ואת הנוזלים הדרושים לו הוא מקבל ממזונו העיקרי – זרעים וחרקים, שאותם הוא משיג באמצעות לשונו הארוכה והדביקה, ובעזרת שיניו החדות. הבילבי אינו בעל חיים טריטוריאלי, והוא מסתפק בהפגנת דומיננטיות כלפי בני מינו. לנקבת הבילבי יש מספר מאפיינים מיוחדים המסייעים לגידול צאצאיה: תקופת ההיריון שלה היא מהקצרות שביונקים, והיא מסוגלת לעכב את התפתחות העובר עד שהתנאים הסביבתיים משתפרים בתהליך הנקרא דיאפאוזה; פתח הכיס שלה נמצא סמוך למפשעה ולא סמוך לחזה כמו אצל הקנגורו, וזאת כדי למנוע מהכיס שבו נמצאים צאצאיה להתמלא בעפר כאשר היא חופרת באדמה.[4]
בעבר היה הבילבי נפוץ מאוד ברחבי היבשת האוסטרלית – מהמדבריות שבמרכז הארץ ועד אזור החוף הדרום-מערבי. לאחר גילוי היבשת על ידי האירופאים, הצטמצמה מאוד אוכלוסיית הבילבי עד כדי סכנת הכחדה בעקבות מגוון איומים, ובראשם הכנסת השועל האדום והארנבון המצוי למרחב המחיה שלו. פעולות השימור ייצבו במידה מסוימת את האוכלוסייה, והמין אף הוחזר לאזורים שמהם נכחד בעבר. היותו של הבילבי מין נדיר וחינני המביא תועלת אקולוגית גרמו לו להיות אהוד מאוד בקרב האוסטרלים, ודוגמה לכך היא ארנב הפסחא שהוחלף ב"בילבי הפסחא" בשל הדימוי השלילי של הארנב ביבשת כמין פולש לעומת הדימוי החיובי של הבילבי. הבילבי הוא יונק עדין הניתן לאילוף בקלות, אך בשל נדירותו בטבע חל איסור לגדלו כחיית מחמד.[5]