ביקורת התבונה הטהורה
ספר מאת עמנואל קאנט / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ביקורת התבונה הטהורה (בגרמנית: Kritik der reinen Vernunft) הוא ספר העוסק בתורת ההכרה שנכתב על ידי עמנואל קאנט בשנת 1781 ויצא במהדורה שנייה בשנת 1787. הספר נחשב לאחת העבודות הפילוסופיות החשובות ביותר בהיסטוריה של הפילוסופיה. הספר נקרא גם "הביקורת הראשונה", כשבאים אחריו "ביקורת התבונה המעשית" (1788) ו"ביקורת כוח השיפוט" (1790). בהקדמה למהדורה הראשונה קאנט מסביר למה התכוון במילים ביקורת התבונה הטהורה: "אין כוונתי לביקורת הספרים והשיטות, אלא לביקורת כושר-התבונה בכלל מבחינת כל ההכרות כולן, שאליהן הוא יכול לחתור בלי שיהא תלוי בניסיון בכלל".[1]
מידע כללי | |
---|---|
מאת | עמנואל קאנט |
שפת המקור | גרמנית |
סוגה | פילוסופיה |
נושא | קאנטיאניזם, תורת ההכרה, מטאפיזיקה, transcendental philosophy |
הוצאה | |
תאריך הוצאה | 1781 |
מספר עמודים |
מהדורה ראשונה - 439 מהדורה שנייה - 654 |
הוצאה בעברית | |
הוצאה |
מהדורה ראשונה - מוסד ביאליק מהדורה שנייה - הוצאת הקיבוץ המאוחד |
תאריך |
מהדורה ראשונה - 1954 מהדורה שנייה - 2013 |
תרגום |
מהדורה ראשונה - שמואל הוגו ברגמן, נתן רוטנשטרייך מהדורה שנייה - ירמיהו יובל |
סדרה | |
הספר הבא | ביקורת התבונה המעשית, הקדמות לכל מטפיזיקה בעתיד |
קישורים חיצוניים | |
הספרייה הלאומית | 003542309, 002060930, 001808100 |
עמנואל קאנט |
אנשים |
ג'ורג' ברקלי • רנה דקארט • יוהאן גוטליב פיכטה • פרידריך היינריך יעקבי • גאורג וילהלם פרידריך הגל • דייוויד יום • ארתור שופנהאואר • ברוך שפינוזה |
עבודות חשובות |
ביקורת התבונה הטהורה • ההקדמות • מהי נאורות? • הנחת יסוד למטפיזיקה של המידות • ביקורת התבונה המעשית • ביקורת כוח השיפוט • הדת בגבולות התבונה בלבד • מטפיזיקה של המידות • לשלום הנצחי |
קאנטיאניזם ואתיקה קאנטיאנית |
אידיאליזם טרנסצנדנטלי • פילוסופיה ביקורתית • סכמה • אפריורי ואפוסטריורי • אנליטי וסינתטי • נואומנה • הדבר כשלעצמו • קטגוריות • הצו הקטגורי • צו היפותטי • מקסימה • "ממלכת התכליות" • אפרצפציה טרנסצנדנטלית • אסתטיקה טרנסצנדנטלית |
נושאים קרובים |
אידיאליזם גרמני • נאו-קאנטיאניזם |
לפני קאנט, מקובל היה לומר שידע אפריורי חייב להיות מנתח (אנליטי), כלומר שהנשוא (הפרדיקט) כלול כבר בנושא ולכן נכונות המשפט אינה תלויה בניסיון (לדוגמה, "רווק הוא גבר לא נשוי", או "אדם חכם הוא חכם"). המשפט הוא מנתח כי הוא מגיע רק על ידי ניתוח של הנושא. מקובל היה לחשוב שכל המשפטים אפריורי כולם מסוג זה: בכולם נשואים הכלולים כבר בנושא המשפט. במצב כזה, לנסות ולהפריך משפט אפריורי (לדוגמה "אדם חכם הוא חכם" או "אדם חכם איננו חכם") יוביל פשוט לסתירה. לכן היה נהוג לחשוב שחוק הסתירה מספיק כדי לבנות את הידע האפריורי.[2]
לפני זמנו של קאנט, הבדילו רוב הפילוסופים בין שני סוגי משפטים:
- משפטים מרכיבים - משפטים המבוססים על הרכבה או על חיבור של שתי עובדות ניסיוניות שונות ולכן הם אפוסטריורי. לדוגמה: "מכתשי הירח ניתנים לצפייה גם לאחר רדת החשיכה".
- משפטים מנתחים - משפטים המבוססים אך ורק על ניתוח של הנושא ללא שימוש בניסיון ולכן הם אפריורי. לדוגמה: "קו ישר הוא ישר".
קאנט איננו מסופק ממסקנות אלו וסבור שקיימים גם משפטים מרכיבים אפריורי, כמו משפטי המתמטיקה לדוגמה.[3] כך או כך, מטרתו של קאנט ב"ביקורת" היא למצוא את כל אותם משפטים מרכיבים אפריורי, ובכך להבין מחדש את המטפיזיקה, את המתמטיקה ובעיקר את המדע הפיזיקלי.