המקלל
דמות מקראית המוזכרת בספר ויקרא / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המקלל הוא דמות מקראית הנזכרת בספר ויקרא, פרק כ"ד, אשר נענש בסקילה כיוון שקילל את השם, בעת נדודי בני ישראל במדבר. המקרא אינו מזכיר את שמו, אך מציין שהוא היה בנם של אישה ישראלית בשם שלומית בת דברי ואיש מצרי, ומכנה אותו בכינויים סתמיים כגון בן האִישה הישראלית או בן הישראלית, ולבסוף המקלל. בתלמוד[1] ובספרות התורנית הוא מכונה המגדף.
המונח "המגדף" מפנה לכאן. לערך העוסק בדיני מגדף, ראו ברכת השם.
במדרש פתרון תורה מובא שם חיצוני לדמות - "חפישתוק".[2]