בני קדם
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בְּנֵי-קֶדֶם הוא שמו של עם נוודים המוזכר במקרא, אשר זהותו המדויקת אינה ידועה. בני קדם נדדו מזרחית לארץ ישראל, מחלקו הצפוני של המדבר הערבי, דרך המדבר הסורי באכה נהר פרת, ומכאן מקור שמם. במקרא הם מוזכרים לרוב בהקשר של עימותים עם אוכלוסיית הקבע של ספר במדבר. חוקרים נחלקו בדעותיהם בדבר זיהוים המדויק, בעוד שחלקם מציעים לזהות את בני קדם עם הארמים והשבטים הערביים של חצי האי ערב (דוגמת קדר והנבטים), אחרים טוענים כי לא מדובר בעם מסוים כלל, אלא בסך הכל בכינוי לקבוצה של שבטים שתחום מושבם העיקרי היה מזרחית לארץ ישראל[1][2].