בקטשיה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בקטשיה (טורקית: Bektaşilik) הוא טריקה סופית, הנחשבת לענף מרוחק של השיעה התרי-עשרית באסלאם. הזרם נוסד במאה ה-13 על ידי הקדוש האסלאמי חאג' בקטש ולי (Hacibektaş Veli), הידוע גם כחאג' בקטש. הכת הבקטשית הושפעה רבות בתקופת היווצרותה על ידי המיסיונר החורופי בן המאה ה-15 עלי אל-עלאא וכן על ידי זרם הקלנדריה הצופי, שהיה נפוץ מאוד באנטוליה של המאה ה-13. הזרם אורגן מחדש במאה ה-16, על ידי בלים סולטאן (Balım Sultan).
ערך מחפש מקורות | |
סמל מסדר הבקטשיה | |
שורשים, סיווג והנהגה | |
---|---|
דת | אסלאם |
זרם | סופי |
תאריך ייסוד | המאה ה־13 |
ארגונים ופעילות | |
מרכז | טירנה |
www | |
ההכרה באמאם עלי היא מרכזית באמונה הבקטשית, יסוד המשותף לה ולשיעה האלווית (עלווית) והתרי-עשרית.
הבקטשיה ידועה כמשלבת מספר עקרונות שיעיים וצופיים, אף על פי שהכת כוללת ריטואלים ודוקטרינות ייחודיות לה. הכת מאז ומתמיד הייתה בעלת השפעה רבה על האינטלקטואלים העות'מאנים ומעמד האיכרים כאחד.
הבקשטיה והאלוויה הם זרמים קרובים בהקשרי הפילוסופיה והתרבות. בטורקיה של ימינו, הם נחשבים באופן כללי כחלקים של תרבות אלווית-בקטשית משותפת. באלבניה, מקדוניה ובקוסובו שלאחר התקופה העות'מאנית, הבקטשיה התפתחה מזרם צופי מסורתי לזרם איסלאמי מרוחק יותר מול האסלאם הסוני.