ברית (מקרא)
הסכם בין אלוהים לאדם, בין שני עמים, בין עם לאדם, או בין שני אנשים המתועד בתנ"ך / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בְּרִית מקראית הוא הסכם המתועד בתנ"ך, כתב הקודש המרכזי של היהדות ושל הנצרות (על אף שהנוצרים מחשיבים גם את הברית החדשה לקדושה והיהודים לא). המילה מופיעה במקרא 283 פעמים[1]. כל הדתות האברהמיות מאמינות בקדושת הברית המקראית ובהתגשמותה. המילה המקבילה בתרגום השבעים ובברית החדשה ביוונית היא διαθήκη ("דִיאַתֶקֶה")[2].
ערך זה עוסק בברית כהסכם מקראי. אם התכוונתם לברית במובנה הרחב יותר, ראו ברית.
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
הברית יכולה להיות בין אלוהים לבין אדם, בין שני עמים, בין עם לאדם או בין שני אנשים.
בתאולוגיה ובלימודי המקרא, המילה "ברית" מציינת, עקרונית, כל הסכם שנעשה בין אלוהים לבין בני ישראל ולגרים שלהם במקרא. יסוד האמונה הנוצרית הוא שהברית החדשה היא המשכה והתגשמותה של הברית המקראית עם ישראל.