ג'ון דיקינסון
פוליטיקאי אמריקאי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ג'ון דיקינסון (באנגלית: John Dickinson; 8 בנובמבר 1732 – 14 בפברואר 1808) אחד מהאבות המייסדים של ארצות הברית, היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כנשיא דלאוור החמישי בשנים 1781 - 1873 וכנשיא פנסילבניה החמישי בשנים 1782 - 1785. לפני כן הוא כיהן מטעם שתי מדינות אלו בזמנים שונים כחבר הקונגרס הקונטיננטלי. במסגרת זו נודע דיקינסון כ"איש העט של המהפכה" (Penman of the Revolution) בשל סדרה של 12 מאמרים שכתב בשם "מכתבי חוואי מפנסילבניה" (Letters from a Farmer in Pennsylvania) בשנים 1767 - 1768 ובשל "שיר החירות" (The Liberty Song) שכתב ב-1768.
ג'ון דיקינסון | |||||||
לידה |
8 בנובמבר 1732 מחוז טלבוט, פרובינציית מרילנד, אמריקה הבריטית | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
14 בפברואר 1808 (בגיל 75) וילמינגטון, דלאוור, ארצות הברית | ||||||
מדינה | ארצות הברית ארצות הברית | ||||||
מקום קבורה | וילמינגטון, דלאוור, ארצות הברית | ||||||
מפלגה | המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית | ||||||
בן או בת זוג | מרי נוריס דיקינסון | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
כחבר בקונגרס הקונטיננטלי הראשון, בו הוא חתם על מסמכי ההתאגדות (אנ'), ניסח דיקינסון ב-1774 את רובה של העתירה למלך (אנ'), ולאחר מכן, כחבר הקונגרס הקונטיננטלי השני, הוא כתב ב-1775 את עתירת ענף הזית (אנ'). שני ניסיונות אלו לשאת ולתת עם ג'ורג' השלישי, מלך בריטניה הגדולה כשלו. דיקינסון שכתב את הנוסח האחרון של "ההכרזה על הסיבות והצרכים לאחוז בנשק" (Declaration of the Causes and Necessity of Taking Up Arms) שכתב תומאס ג'פרסון ב-1775.
בעת כהותו בקונגרס, שימש דיקינסון כחבר בוועדה שכתבה את "דגם האמנה" (Model Treaty), תבנית לחתירה לבריתות עם ארצות זרות, אך התנגד לקבלת עצמאות מבריטניה הגדולה. הוא נמנע או נעדר מההצבעה על הכרזת העצמאות של ארצות הברית, וסירב לחתום עליה לאחר שהתקבלה. אף על פי כן, דיקינסון כתב את הטיוטה הראשונה של תקנון הקונפדרציה, ושירת כקצין מיליציה במהלך המהפכה האמריקאית. מאוחר יותר הוא נבחר כנשיא ועידת אנאפוליס שהתקיימה ב-1786, ובה יצאה קריאה לכינוסה של ועידת החוקה ב-1787, וכנציג דלאוור בה הוא חתם על חוקת ארצות הברית.
דיקינסון היה אחד האנשים העשירים ביותר בשלוש עשרה המושבות. הוא כיהן כנשיא דלאוור בשנים 1781 - 1783, וכנשיא פנסילבניה בשנים 1782 - 1785. במותו, התייחס אליו תומאס ג'פרסון כ"אחד מהראשונים שתמכו בזכויות ארצו כאשר היא הותקפה על ידי בריטניה הגדולה", וכינה אותו "אחד מהאנשים החשובים ביותר של המהפכה".[1]