ג'יימס וילסון (פוליטיקאי ושופט)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ג'יימס וילסון (באנגלית: James Wilson; 14 בספטמבר 1742 – 21 באוגוסט 1798) היה מדינאי, פוליטיקאי, משפטן ואחד האבות המייסדים של ארצות הברית, שכיהן כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית מ-1789 ועד למותו. הוא נבחר פעמיים לקונגרס הקונטיננטלי, היה אחד מחותמי הכרזת העצמאות של ארצות הברית, ואחד הכוחות המניעים לניסוח חוקת ארצות הברית. כתאורטיקן משפטי מוביל, הוא היה אחד מששת השופטים שמונו על ידי ג'ורג' וושינגטון לבית המשפט העליון של ארצות הברית. בתוקף היותו הפרופסור למשפטים הראשון של אוניברסיטת פנסילבניה, הוא לימד את הקורס הראשון על החוקה החדשה לנשיא ולחברי הקבינט ב-1789 וב-1790.
ג'יימס וילסון | |||||||||
לידה |
14 בספטמבר 1742 חוות קרסקרדו, מחוז פייף, סקוטלנד | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
21 באוגוסט 1798 (בגיל 55) אדנטון, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית | ||||||||
מדינה | ארצות הברית ארצות הברית | ||||||||
מקום קבורה | כנסיית המשיח, פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית | ||||||||
השכלה | |||||||||
מפלגה | המפלגה הפדרליסטית | ||||||||
בן או בת זוג | Hannah Gray Wilson Bartlett | ||||||||
| |||||||||
חתימה | |||||||||
הוא נולד ליד העיירה לוון שבמחוז פייף שבסקוטלנד והיגר ב-1766 לפילדלפיה, שם הוא היה למורה בקולג' פילדלפיה. לאחר שלמד משפטים בהדרכתו של ג'ון דיקינסון, הוא התקבל ללשכת עורכי הדין והחל לעסוק במקצוע ברידינג, פנסילבניה. הוא כתב עלון שזכה לתפוצה רבה בו הוא טען שהמיסים שהטיל הפרלמנט של בריטניה הגדולה על שלוש עשרה המושבות היו לא חוקיים בשל אי הייצוג של המושבות בפרלמנט. הוא נבחר לקונגרס הקונטיננטלי ושימש כנשיא חברת הקרקעות אילינוי-וובש.
וילסון היה נציג לועידת החוקה שהתכנסה בפילדלפיה ב-1787, שם הוא היה חבר בוועדת הפרטים, שניסחה את הטיוטה הראשונה לחוקה. הוא היה המעצב הראשי של דמותה של הרשות המבצעת ותומך גלוי בדמוקרטיה השתתפותית, ממשלה לאומית חזקה, ובייצוג ייחסי ברשות המחוקקת באופן יחסי לגודל האוכלוסייה. יחד עם רוג'ר שרמן הוא הציע את פשרת שלוש-החמישיות, שהחשיבה את העבדים כשלוש-חמישיות של אדם לצורכי חישוב הייצוג של המדינות בבית הנבחרים של ארצות הברית. בעוד שהוא העדיף שנשיא ארצות הברית ייבחר בבחירות ישירות, הוא הציע את השימוש בחבר האלקטורים, שבסופו של דבר אומץ על ידי הוועידה. לאחר הוועידה הוא קידם את תהליך האשרור של החוקה, ב"נאום חצר בית המדינה" של פנסילבניה, שהודפס בעיתונים בכל רחבי ארצות הברית, והתנגד למגילת הזכויות של ארצות הברית. וילסון גם השתתף באופן פעיל בניסוח חוקת פנסילבניה של 1790.
ב-1789 מונה וילסון כאחד מהשופטים הראשונים של בית המשפט העליון של ארצות הברית. הוא גם היה לפרופסור למשפטים בקולג' פנסילבניה (לימים אוניברסיטת פנסילבניה). וילסון סבל מקשיים פיננסיים בעקבות הבהלה של 1796–1797 ואף נאסר לזמן קצר בשל חובותיו בשתי הזדמנויות. הוא לקה בשבץ מוחי ונפטר ב-1798, הראשון מבין שופטי בית המשפט העליון שנפטרו בכהונתם.