גוטפריד וילהלם לייבניץ
פילוסוף גרמני / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
גוטפריד וילהלם פון לייבניץ (בגרמנית: Gottfried Wilhelm von Leibniz; 1 ביולי 1646 – 14 בנובמבר 1716) היה מתמטיקאי, פילוסוף, פיזיקאי ואיש אשכולות גרמני שהשפעתו בולטת הן בהיסטוריה של המתמטיקה והן בהיסטוריה של הפילוסופיה. כתב בעיקר בלטינית, בגרמנית ובצרפתית.
לידה |
1 ביולי 1646 האימפריה הרומית הקדושה לייפציג, נסיכות הבוחר מסקסוניה |
---|---|
פטירה |
14 בנובמבר 1716 (בגיל 70) האימפריה הרומית הקדושה הנובר, נסיכות הבוחר מהנובר |
ענף מדעי | מתמטיקה, פיזיקה |
מקום קבורה | כנסיית העיר החדשה בהנובר |
מקום לימודים |
|
מנחה לדוקטורט | יאקוב תומאסיוס, ברתולומאוס לאונהארד פון שוונדנדרפר, ארהארד וייגל, כריסטיאן הויגנס |
מוסדות | אוניברסיטת לייפציג |
תלמידי דוקטורט | ניקולא מלבראנש, כריסטיאן וולף, יאקוב ברנולי |
פרסים והוקרה | עמית החברה המלכותית (19 באפריל 1673) |
תרומות עיקריות | |
חשבון אינפיניטסימלי
המשפט הקטן של פרמה
| |
חתימה | |
במתמטיקה, הוא פיתח את החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי באופן בלתי תלוי באייזק ניוטון, וכיום שיטת הסימון שלו היא זו הנמצאת בשימוש רווח בשל פשטותה. כמה מהעקרונות הפילוסופיים שלו מצאו ביסוס מתמטי רק במאה ה-20. לייבניץ היה מהפוריים שבממציאי ומפתחי המחשבים המכניים, ובעבודתו על הוספת פונקציות של כפל וחילוק לפסקלין הוא המציא את "התוף המדורג" (אנ'), שבו עשה שימוש כדי לבנות את מחשב הפסיעות שלו, ש-150 שנה מאוחר יותר שימש בסיס לאריתמומטר, המחשב המכני הראשון בייצור סדרתי. כמו כן היה הראשון לתאר את מנגנון "מחשבון החוגה" (אנ') ב-1685. בשנות ה-1670 הוא פיתח את מכונת ההצפנה[1] המורכבת הראשונה בהיסטוריה,[2] והציע לרתום אותה לצורכי הממלכה בפני לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. בנוסף הגה ופיתח את השיטה הבינארית, בהמשך לרעיונותיהם של פילוסופים כמו רמון ליול, העומדת בבסיסה של כתיבת התוכנה במחשבים האלקטרוניים.
בפילוסופיה, הוא נודע במיוחד בשל קביעתו האופטימית שהיקום הוא הטוב ביותר שאלוהים היה יכול ליצור, והפך בשל קביעה זו למושא לעג בידי מחברים מאוחרים יותר כמו וולטר. יחד עם רנה דקארט וברוך שפינוזה, נמנה עם המייצגים הבולטים של זרם הרציונליזם במאה ה-17. בניגוד לעמדות אלה של אופטימיזם ו"שפע"[3] וכן גישתו הרציונליסטית, שהפכו פחות מקובלות בקרב אנשי מדע, עבודתו של לייבניץ בענפים אחרים של הפילוסופיה הניחה יסודות לגישה פילוסופית מעין-אמפיריציסטית שהתקבלה לימים בחוגים שונים במדע דוגמת הפוזיטיביזם הלוגי. עבודה פילוסופית חלוצית זו הקדימה את הלוגיקה המודרנית של פרגה והפילוסופיה האנליטית. כאמור גישה חלוצית זו עומדת בסתירה לפן הרציונליסטי שבהגותו, הנשען במידה על המסורת הסכולסטית, שבתורה מבוססת על הלוגיקה של אריסטו, ובה היקשים מושגים באמצעות "הפעלת ההיגיון" על עקרונות ראשוניים או הגדרות אפריוריות, ולא על עדות שהושגה באופן ניסיוני. לייבניץ תרם תרומות מכריעות לפיזיקה ולטכנולוגיה, וחזה רעיונות ומושגים שבוססו מאוחר יותר בביולוגיה, רפואה, גאולוגיה, תורת ההסתברות, פסיכולוגיה, בלשנות ובתורת המידע. בכתביו עסק גם בפוליטיקה, משפטים, אתיקה, תאולוגיה, והיסטוריה. תרומותיו למגוון רחב זה של תחומים פזורות בכתבי עת מדעיים, ובעשרות אלפי תכתובות וכתבי יד שלא פורסמו במהלך חייו. גם כיום, חסר אוסף שלם שיאגד את כתביו, וכפועל יוצא דין וחשבון מקיף על הישגיו אינו אפשרי, אם כי ניכר רוחב ועומק היריעה בהגותו.
הגותו המקיפה של לייבניץ היא מוקד היסטורי לכמה ענפים שקיבלו את עיקר פיתוחם[4] בשפה הגרמנית, הגם שעיקר עבודתו נכתבה במקור בלטינית. ניתן לזהות את הדמיון בין מכונות החישוב וההצפנה שלו למערכת ההצפנה הגרמנית אניגמה. בעיקר בענפי הפילוסופיה המשיקים לתחומי המתמטיקה והמדע בולטת השפעתו, ובין היתר השפיע על ההוגים בגרמנית: שופנהאואר, ארנסט מאך, גוטלוב פרגה ובאופן עקיף על לודוויג ויטגנשטיין.