גופת כבול
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
גופת כָּבוּל (מכונות לעיתים גופת בִּיצה) הוא כינוי לגופות אדם שנחנטו באופן טבעי בתוך ביצת כבול. המשותף לכל הגופות הללו הן שהן נמצאו באזורי ביצת כבול והשתמרו בצורה חלקית. עם זאת, רמת ההשתמרות של הגופות אינה אחידה - לעיתים השתמרו באופן מלא חלקים שלמים של הגופה, ובמקרים אחרים נשארו רק חלקי שלד. לגופות כאלה תפוצה גאוגרפית וכרונולוגית רחבה. הממצאים מתוארכים בין 10,000 שנה לפני זמננו ועד מלחמת העולם השנייה.
שלא כמו רוב שרידי האדם העתיקים, גופות כבול שימרו את עורן ואת איבריהן הפנימיים בשל התנאים החריגים של האזור בו נקברו: מים חומציים ביותר, טמפרטורה נמוכה וכן חוסר בחמצן שעזרו לשימור הגופות, וגם גרמו לשיזוף כבד של עורם. אף שהעור השתמר היטב, העצמות בדרך כלל השתמרו בצורה טובה פחות - רמות החומצה הגבוהות בביצות הכבול גרמו להתפרקות הסידן זרחה של העצם.
גופת הכבול העתיקה ביותר שנמצאה הוא השלד של האישה מקולביירג מדנמרק, שתוארכה לתקופה המזוליתית, 10,000 שנה לפני זמננו. גופת הכבול העתיקה ביותר שנמצאו עליה גם בשר ולא רק עצמות היא של איש קאשל, שמתוארכת כ-4,000 שנה לפני זמננו, לתקופת הברונזה. רובן המכריע של גופות ביצה, ביניהם גופות מפורסמות כמו האיש מטולון, האיש מגראבל, והאיש מלינדו - מתועדות לתקופת הברזל ונמצאו במדינות בצפון אירופה, בהן דנמרק, גרמניה, הולנד, בריטניה ואירלנד. בין הגופות מהאזורים הללו ישנם מספר קווי דמיון: מוות אלים והיעדר בגדים, מה שמוביל ארכאולוגים להאמין כי הם נהרגו והופקרו בביצות כחלק ממסורת תרבותית נרחבת של קרבנות אדם או כעונש על ביצוע פשעים מסוגים שונים. גופות הביצה החדשות ביותר שייכות לחיילים שנהרגו בביצות ברוסיה במהלך מלחמת העולם השנייה.
המדען הגרמני אלפרד דיק פרסם קטלוג של למעלה מ-1,850 גופות כבול שנמצאו בין השנים 1939 ל-1986, אולם רובן לא אומתו על ידי תיעוד או ממצאים ארכאולוגיים; ניתוח של עבודתו של דיק משנת 2002 הסיק כי עבודתו לא אמינה.