גיום פוסטל
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
גיום פוסטֶל (בצרפתית: Guillaume Postel; 25 במרץ 1510 – 6 בספטמבר 1581) היה איש אשכולות, פוליגלוט, מזרחן ופילוסוף צרפתי, נוצרי-קתולי שחי בשלהי תקופת הרנסאנס.[1] עסק בחקר התאולוגיה היהודית והמוסלמית, בספרות הקבלה והמיסטיקה הקדומה[2] והיה ידוע בתקופתו כמומחה לתרבות המזרח התיכון ולשפות שמיות.[3]
לידה |
25 במרץ 1510 ברנטון, צרפת |
---|---|
פטירה |
6 בספטמבר 1581 (בגיל 71) פריז, ממלכת צרפת |
מדינה | ממלכת צרפת |
השכלה | קולז' סנט-בארב |
מעסיק | קולז' דה פראנס |
תפקיד | צ'פליין |
פוסטל ביקר במקומות שונים באירופה ובמזרח התיכון ונשלח כדיפלומט ובלשן מטעם ממלכת צרפת לאימפריה העות'מאנית.
שליטתו בשפות השמיות, ביניהן עברית וערבית, ויכולתו לקרוא יצירות וכתבי יד רבים בשפתם המקורית הייתה חריגה בתקופה זו באירופה המערבית הנוצרית.[4] מסעותיו לארצות המזרח התיכון תרמו רבות להעברת רעיונות מהמזרח למערב. הוא תרגם חלקים מכתבי יד לשפה הלטינית ואף הוציא אסופה מתורגמת של כתבים במגוון שפות, וממקומות שונים.[5]
פוסטל היה ידוע כבעל תפיסת עולם סינקרטית, המניחה שכל הדברים בעולם הם חלק ממערכת אחת שלמה. תפיסתו הייתה בעלת היבטים אסכטולוגיים ותאולוגיים והתמקדה בשילוב רעיונות מדתות האסלאם, הנצרות והיהדות.[6] הוא האמין שהעולם צריך להתאחד מבחינה רוחנית תחת הכנסייה הקתולית, ומבחינה פוליטית - בחסות מלך צרפת. אחד הידועים שבספריו הוא "דה אורביס טראי קונקורדיה" (De orbis terræ concordia, "על ההרמוניה של העולם"[7]), בו פוסטל פורס את משנתו ומטיף ל"דת אמת"[8] אחת המבוססת על רציונליזם.[9]
דמותו הייתה שנויה במחלוקת בימי חייו, בגלל תפיסת עולמו ועיסוקיו במיסטיקה היהודית והמוסלמית.