גפרור
מקל עץ המשמש להצתת אש / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
גפרור הוא מקל עץ או קרטון המצופה בקצהו בזרחן ומחמצן כלשהו ומשמש להצתת אש על ידי חיכוך שלו במשטח כלשהו.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חסר תוכן בנושא התהליך הכימי המשמש להצתת אש על ידי גפרורים. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
השם גפרור מקורו בתקופה שבה ראש הגפרור הכיל גופרית כחומר מתלקח. בסוף המאה ה-19 הוצעו מילים שונות למוצר ובהם צִתָּה, אלית ומַדְלֵק. המילה "גפרור", שחודשה על ידי מנדלי מוכר ספרים בסוף המאה ה-19, התקבעה בשנות ה-20 של המאה ה-20.[1][2]
"גפרור בטוח" אינו מכיל זרחן והוא ניצת רק כאשר משפשפים אותו כנגד משטח מיוחד המכיל זרחן (בדרך כלל חלק מקופסת הגפרורים); בניגוד לגפרור שאינו בטוח, המכיל זרחן, הניצת כאשר משפשפים אותו כנגד כל משטח. הגפרור הבטוח הראשון הוצג על ידי השוודי קרל לינדסטרום בשנת 1855.[3]
בזמן מלחמת העולם השנייה בגלל מחסור בעץ, יוצרו בארץ ישראל גפרורים מדונג. היצרנית העיקרית הייתה חברת "דונגית", בבעלות האחים מאיר. כיום מיוצרים גפרורי דונג בעיקר במפעלי גפרורים בהודו.
ישנם מקומות בעולם בהם נמכרים גם גפרורי עץ ארוכים יותר או גפרורים שהמקל שלהם עשוי קרטון. גפרורי קרטון נמכרים לרוב בחפיסות דקות של קרטון מצופה נייר ובהם כ-12 גפרורים. בחפיסות אלה כל שישה גפרורים מחוברים בקרטון בשורה ושתי השורות מהודקות זו לזו ולעטיפת הנייר בסיכות מהדק. לשם הוצאת גפרור מחפיסות כאלה יש לתלוש אותו - לקרוע את הקרטון המחבר את בסיסיו לבסיס שורת הגפרורים שלו.
בישראל, גפרורים עשויים ממקל עץ צפצפה, הם באורך זרת והם נמכרים בקופסאות קרטון קטנות המעוצבות כמגירה נשלפת, שעל חזיתן מודבקת תמונה, לרוב כרזת פרסום ובצדיהן מצויים משטחים לשפשוף הגפרורים לשם הצתתם. בחפיסת גפרורים ישראלית יש לרוב 50 גפרורים. תחביב איסוף קופסאות גפרורים נובע מהגיוון הרב בתמונות עטיפותיהן.
בסביבות אמצע המאה ה-19, הופיעו לראשונה בשוודיה גפרורים לא מסוכנים שלא כללו זרחן לבן בכלל. גפרורים אלה, שמכונים גם "גפרורי ביטחון" (Safety matches) הם הגפרורים שבהם אנו משתמשים היום. במקום זרחן לבן הם מכילים זרחן אדום – שהועבר מראש הגפרור למשטח השפשוף של הקופסה ובכל מקרה אינו רעיל.