דאבת
תסמונת המורכבת מכאבים כרוניים באזורים רבים בגוף, רגישות למגע, עייפות ודיכאון / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
דָּאֶבֶת או דָּאֶבֶת השרירים (באנגלית: Fibromyalgia או Fibromyalgia Syndrome, בתעתיק לעברית: פיברומיאלגיה; בראשי תיבות: FMS) היא תסמונת המאופיינת בכאב כרוני נרחב, עייפות, נדודי שינה, תסמינים קוגניטיביים, כאבים או התכווצויות בבטן התחתונה, דיכאון ותגובות של רגישות יתר.
גורם | לא ידוע |
---|---|
תסמינים | כאב כרוני מפושט, הפרעת שינה, דכדוך, עייפות, אלודיניה, חרדה |
טיפול |
|
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | 329838 |
MeSH | D005356 |
המונח "פיברומיאלגיה" הוטבע בשנת 1976 והוא הלחם שמשמעו כאבים בשריר, כולל ברקמות החיבור הסיביות שלו. המונח מורכב מהמילה הלטינית fibra, שמשמעה סיב, יחד עם נגזרות של המילים היווניות mys – μυς שריר ו־algos άλγος – כאב. המחלה הוגדרה לראשונה בשנת 1990, והקריטריונים שלה עודכנו ב־2011, 2016, ו־2019. הסיווג הבינלאומי של מחלות (ICD-11) ממקם את הדאבת בקטגוריה של "כאב נרחב כרוני", קוד MG30.01.[1]
משוער שבין 2 ל־4 אחוזים מהאוכלוסייה סובלים מדאבת, כאשר נשים נמצאות בסיכון מוגבר של פי שניים יותר מגברים.
לא ידוע מה הגורם לדאבת. משוער שיש לה גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים כמו דחק, טראומה וזיהומים מסוימים. הכאב הנרחב בדאבת נובע ככל הנראה מתהליכים במערכת העצבים המרכזית.
הטיפול בדאבת הוא סימפטומטי ורב־תחומי. הברית האירופית של האגודות לראומטולוגיה ממליצה בחום על פעילות אירובית ואימוני כוח. המלצות חלשות ניתנות לטיפולים מסוג קשיבות, פסיכותרפיה, דיקור, הידרותרפיה ותרגילים מדיטטיביים כגון צ'י קונג, יוגה וטאי צ'י. השימוש בתרופות בטיפול בדאבת שנוי במחלוקת, אך נמצא שתרופות נוגדות דיכאון יכולות לשפר את איכות החיים. התרופות דולוקסטין, מילנציפרן ופרגאבלין אושרו על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) לטיפול במחלה.
אף על פי שהמחלה מתמשכת כמעט בכל החולים, היא אינה גורמת למוות או לנזק לרקמות.