דוד
מלך ישראל בתקופת התנ"ך / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
דָּוִד הוא דמות מקראית, המתואר במקרא כמלכהּ השני של ממלכת ישראל המאוחדת (אחרי שאול המלך) ואבי שושלת בית דוד ששלטה בממלכת יהודה במשך למעלה מ-400 שנה לאחר מותו עד חורבן בית המקדש הראשון. התיאורים התנ"כיים השונים,[3] מייחסים לדוד כיבוש חבלי ארץ נרחבים בצפון ארץ ישראל ובמערבה.
איקונין רוסי של דוד מהמאה ה-18 | |||||||||
לידה | בית לחם, נחלת שבט יהודה | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
בן 70 לערך ירושלים, ממלכת ישראל המאוחדת | ||||||||
מדינה | ממלכת ישראל המאוחדת | ||||||||
מקום קבורה | ישראל קבר דוד המלך, ירושלים | ||||||||
בת זוג | |||||||||
שושלת בית דוד | |||||||||
| |||||||||
|
דמותו ופועלו של דוד תפסו מקום חשוב במסורת היהודית ובפולקלור, והוא נחשב לדמות מופת ולאחד מגדולי האומה. בקבלה נמנה דוד עם אחד מ"ארבעת רגלי המרכבה לשכינה", שעליהם מתבססת השראת השכינה בעולם לאורך ההיסטוריה (השלושה הנוספים הם אבות האומה אברהם יצחק ויעקב). דוד המלך מכונה במקרא ”נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל” (שמואל ב', כ"ג, א'), המסורת היהודית רואה בו את מחבר ספר תהילים. על פי המסורת, המשיח יהיה אדם מזרע דוד. מסורת זו אומצה גם בברית החדשה, בה נאמר כי ישו היה נצר לבית דוד.[4]
התיאור התנ"כי של חיי דוד משקף מסורות רבות, אך מכיוון שהטקסטים המקראיים הנמצאים בידינו היום נכתבו מאות שנים לאחר התקופה המשויכת לדוד[5][6], לאורך השנים חוקרי מקרא, ארכאולוגים והיסטוריונים, היו חלוקים בדעתם ביחס לדוד ולתיאור מלכותו אל מול המציאות ההיסטורית; אסכולות מסוימות מקבלות את הסיפור התנ"כי כנכון בעיקרו, גם אם מוגזם לעיתים, ואחרות רואות בסיפורי דוד מסורות שהגיעו מסיפורים אחרים ושויכו בהמשך לדוד. בעבר קיומו עצמו היה מוטל בספק מכיוון שלא היו ממצאים ארכאולוגיים חוץ מקראיים המתייחסים לבית המלוכה המפואר שהיה אז, לכאורה, בארץ ישראל. גילוי מצבה ארמית בשנת 1993, בה יש אזכור מפורש ל"בית דוד" שם קץ, בעיני רוב החוקרים, למחלוקת על קיומו ההיסטורי של בית דוד, אך הותיר בעינו את הוויכוח האם מפעלי הכיבוש של דוד ומפעלי הבנייה של שלמה אחריו אכן בוצעו על־ידם, שכן תיארוך מפעלי הבנייה העיקריים בארץ ישראל בראשית האלף הראשון לפנה"ס עדיין שנוי במחלוקת. יש המקדימים אותו לימי שלמה ויש המאחרים אותו לימי עמרי.[7]
דוד הוא חלק מרשימה בת 53 דמויות מקראיות, שאושרו במחקר מבחינה ארכיאולוגית כדמויות היסטוריות[8][9], ותקופתו מתוארכת לסביבות המאה ה־10 לפני הספירה[10].