דיסתימיה
הפרעה נפשית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
דיסתימיה (מיוונית: δυσθυμία - הפרעה/פגיעה במצב הרוח) היא הפרעה נפשית כרונית (ממושכת) מקבוצת ההפרעות הדיכאוניות של מצב הרוח. דיסתימיה, הידועה גם בשם הפרעת דיכאון מתמשכת (PDD), היא הפרעה נפשית והתנהגותית שעיקרה מצב רוח ירוד, והמתאפיינת באותן בעיות קוגניטיביות ופיזיות כמו דיכאון קליני, אך עם תסמינים ממושכים יותר.[1] המושג שימש את רוברט ספיצר כתחליף למונח "אישיות דיכאונית" בסוף שנות ה-70.[2]
התחריט "מלנכוליה" של אלברכט דירר | |
תחום | בריאות הנפש |
---|---|
קישורים ומאגרי מידע | |
MeSH | D019263 |
סיווגים | |
ICD-10 | F34.1 |
ICD-11 | 6A72 |
בסיווג הבינלאומי ICD מכונה הדיסתימיה "הפרעה דיסתימית" - Dysthymic Disorder. בסיווגים ישנים יותר השתייכה הפרעה זו לקבוצה C בהפרעות האישיות ונקראה הפרעת אישיות דיסתימית או דיכאונית. בסיווג האמריקאי DSM 5 הפרעה זו כפי שהוגדרה בעבר מופיעה בשם "תסמונת דיסתימית טהורה". היא נכללה לתוך ההפרעה הדיכאונית המתמשכת (Persisting Depressive Disorder) לצד הדיכאון המז'ורי (רבא) המתמשך[3].
דיסתימיה אינה בהכרח צורה מינורית של הפרעת דיכאון מג'ורי, ועבור חלק מהמתמודדים עם ההפרעה היא עשויה להיות אף מגבילה יותר, כתוצאה ממשך התסמינים.[4]