דמיטרי גוברנייב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| לידה |
6 באוקטובר 1974 (בן 46) רוסיה  |
|---|---|
| מדינה |
 ברית המועצות |
| השכלה |
האוניברסיטה הממלכתית הרוסית לתיירות, נוער ספורט וחינוך גופני |
| עיסוק |
מגיש חדשות, פרשן, מנחה, מנחה טלוויזיה |
| בן או בת זוג |
Olga Bogoslovskaya |
| פרסים והוקרה |
עיטור ההצטיינות למען המולדת דרגה רביעית (2014) עיטור הידידות (רוסיה) (2011) פרס TEFI עיטור אלכסנדר נבסקי (2020) |
| קישורים חיצוניים | |
| פייסבוק | gubernievdmitriy |
|
guberniev | |
  | |
דמיטרי ויקטורוביץ' גוברנייב (ברוסית: Дми́трий Ви́кторович Губе́рниев; נולד ב-6 באוקטובר 1974, דרזנה, אזור אורוחובו-זוייבו, מחוז מוסקבה) הוא מגיש טלוויזיה רוסי, פרשן ספורט בערוץ Match TV, העורך הראשי של המחלקה המאוחדת לערוצי הטלוויזיה הספורטיביים של תאגיד VGTRK (בשנים 2013–2015). זוכה פרס TEFI לשנת 2007, 2015 ו-2019.
ביוגרפיה
גורבנייב נולד ב-6 באוקטובר 1974 בדרזנה, אסור אורוחובו-זוייבו, מחוז מוסקבה, רוסיה הסובייטית, ברית המועצות.
אביו היה יצרן זכוכית, אמו רוקחת[1].
הוא סיים את בית הספר התיכון מספר 2 בעיר סחודניה (כיום - בית ספר תיכון מספר 22, ברובע סחודניה בחימקי)[2][3].
בשנת 1995 סיים את לימודיו בהצטיינות במחלקת האימון של האקדמיה הרוסית לתרבות גוף[4]. הוא למד במכון ללימודים מתקדמים של עובדי רדיו וטלוויזיה. עם סיום הלימודים עבד כמדריך כושר גופני[5], מאבטח ומאמן אימונים גופניים במתחם לוז'ניקי[6]. אמן הספורט בחתירה[7][8].
הוא היה נשוי לאלופת העולם לשעבר באתלטיקה, הרצה אולגה בוגוסלובסקאיה[9] בנו - מיכאיל, הוא יליד 2002.
גוברנייב הגיע לטלוויזיה בשנת 1997[10] - כשגויס לצוות ערוץ TVC שאך זה הוקם[11]. מיוני 1997 עד ספטמבר 2000 עבד כפרשן ספורט[12] ומגיש חדשות ספורט בערוץ זה[13]. משנת 1999 עד 2000, במשך זמן מה, הוא הוביל את התוכנית השבועית "ספורט אקספרס" ב-TVC בד בבד עם העיתונאי מעיתון ספורט אקספרס ולדימיר גסקין[14]. לפעמים הקריא מאחורי הקלעים טקסטים של הודעות על שידורי ספורט שהוצגו. בהמשך, הוא דיבר על חילוקי דעות שהתגלעו עם ראש מערכת הספורט של TVC בשנים 1997–2006, סרגיי צ'סקידוב, שלדברי גוברנייב "ניסה לפטר אותי מספר פעמים ולא איפשר לי לעלות לשידור"[15].
משנת 1998[16] עד 2004, הוא היה במקביל פרשן בערוץ יורוספורט[17][18] ולעיתים קרובות עסק בביקורות כדורגל של מגזין יורוגול ומגזין ליגת האלופות. בשנת 1999 גוברנייב שקל לעזוב למערכת NTV Plus, אך אנה דמיטרייבה, מנהלת הערוץ, לא קיבלה אותו לעבודה. באותה עת בערך, וסילי קיקנאדזה, סגן העורך הראשי של תוכניות הספורט של TVC, הציע לגוברנייב לעבור לתאגיד VGTRK[19]. בספטמבר 2000 עזב הפרשן את TVC לערוץ RTR (הערוץ השני במדינה), ובכך קיבל את הצעתו של קיקנאדזה שכבר עבר לערוץ השני בפברואר 2000[20].
מאז ספטמבר 2000 שימש פרשן ספורט בערוצי רוסיה-1[21] וערוץ הספורט (לימים רוסיה-2). היה מנחה מהדורות הספורט של מערכת וסטי, מנחה שותף של התכנית "הבוקר הטוב ברוסיה!" (2002-2005). מגיש התוכנית: "ספורט לשבוע" (2001-2002), "יומן המונדיאל" (2002, 2014)[22][23], "וסטי-ספורט" (2002–2013)[24], "נבחרת רוסיה" (2003-2008)[25][26], "שבוע הספורט עם דמיטרי גוברנייב "(2007–2013)[27], "ביאתלון עם דמיטרי גוברנייב" (2010–2015), "שטח הקרב" (2011), "אתה פרשן!" (2012), ביג ספורט (2013–2015) וכדורגל גדול (2014–2015)[28] הוא גם השתתף שוב ושוב בפרויקטים "פורט בויארד"[29][30] ו"האור הכחול של השנה החדשה"[31].
עבד במספר משחקים אולימפיים מאז שנת 2000 כפרשן ומגיש. במקביל, היה פרשן של תחרות האירוויזיון ב-2008[32], 2010, 2012[33], 2014, 2016[34] וב-2019, בהתאמה.
מ-29 באוגוסט 2013[35] עד 30 בספטמבר 2015[36][37] היה העורך הראשי של המחלקה המאוחדת לערוצי הטלוויזיה הספורטיביים של VGTRK.
החל מ-14 בספטמבר 2013 היה פרשן של תחרויות ביאתלון הטנקים בערוץ הטלוויזיה "רוסיה-1"[38].
מאז 1 בנובמבר 2015 משתף פעולה במסגרת הסכם עם ערוץ הטלוויזיה Match TV[39]. פרשן ביאתלון, מארח התוכנית "הכל בשביל המשחק!", "ביאתלון עם דמיטרי גוברנייב"[40] ובמקביל, הוא המשיך לעבוד במשרה מלאה בתאגיד VGTRK, כיועץ למנכ"ל ערוץ הטלוויזיה "רוסיה 1"[41]. לפעמים מגיש את התוכנית "חדשות השבוע".
מאז 13 במאי 2018, יחד עם מרינה קראבץ הנחה את המופע "ליגה של אנשים מדהימים" בערוץ "רוסיה -1".
פעילויות חברתיות
מאז 2006 היה חבר במועצה הציבורית של "המשמרת הצעירה של רוסיה המאוחדת"[42][43].
ב-23 בפברואר 2012, יחד עם סגנית יושב ראש מפלגת רוסיה המאוחדת, אולגה בטלינה, הוא הוביל מפגן של תומכי ראש הממשלה והמועמד לנשיאות ולדימיר פוטין, שהתקיים באצטדיון לוז'ניקי[44] . ב-3 במרץ 2018 נערכה שם עצרת דומה לתמיכה בפוטין יחד עם יאנה צ'וריקובה, סבטלנה זיינלובה ופיודור בונדרצ'וק[45].
במאי 2016 הצטרף למטה הראשי של התנועה הצבאית-פטריוטית "יונארמייה" יחד עם נשיא התאחדות המשחקים הצבאיים-טקטיים מיכאיל גלוסטיאן, המנהל המבצע של האגודה הגאוגרפית הרוסית ארטיום מנוקיאן והאסטרונאוט סרגיי קריקאליוב. התנועה נוצרה מחדש ביוזמת שר ההגנה הרוסי סרגיי שויגו[46].
בבחירות לנשיאות בשנת 2018 הצטרף לקבוצת היוזמה למינוי ולדימיר פוטין כמועמד לנשיא רוסיה[47]. בבחירות לראשות העיר מוסקבה באותה שנה תמך בסוביאנין[48].
פילמוגרפיה
הוא כיכב בתפקיד עצמו (הופעת קמע) בסרטים ובסדרות הטלוויזיה שלהלן:
- 2007 — מאושרים ביחד
- 2009 — בני וורונין (פרק 6)
- 2009 — לחישת העננים הכתומים
- 2010 — איך פגשתי את אמא שלך (עונה 2, פרק 12)
- 2010 — כפור
- 2018 — על הקרח
- 2018 — המשחק הגדול
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
