דקדוק גרמני
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אף על פי שכמה מן המאפיינים של הדקדוק הגרמני, כמו למשל תהליך תצורת הפועל, דומים למקביליהם בשפה האנגלית, הדקדוק הגרמני נבדל מזה האנגלי בכך שיש בו, בין השאר, התייחסות מרכזית יותר ליחסות ולמין דקדוקי, ומבנה משפט מחייב לפיו הפועל השני (בפעלים מורכבים) בא בסוף המשפט במשפטים שלמים (V2 word order).
השפה הגרמנית שמרה על רבות מן ההבחנות הדקדוקיות ששפות גרמאניות אחרות איבדו בחלקן או במלואן. כמו כן, ישנם שלושה מינים דקדוקיים וארבע יחסות בשפה, והפעלים בה מוטים בהתאם לגוף ולמספר. בהתאם לכך, יש בה הטיות רבות יותר מאשר לשפה האנגלית, והיא משתמשת ביותר מוספיות. לדוגמה, בהשוואה לסיומת s- שמתווספת לפעלים בגוף שלישי יחיד בהווה באנגלית, רוב הפעלים הגרמניים משתמשים בארבע מוספיות לשם הטייתם של פעלים בהווה: סיומת e- בשביל גוף ראשון יחיד, st- בשביל גוף שני יחיד, t- בשביל גוף שלישי יחיד וגוף שני ברבים ו־en- בשביל הרבים בגוף ראשון ושלישי.
בהתאם להבחנות השונות במין וביחסות, לתוויות בשפה יותר צורות אפשריות. בנוסף לכך, ישנן כמה תוויות שמתחברות עם מילות יחס.
המספרים דומים לאלה שבשאר השפות הגרמאניות. שלא כמו באנגלית, בשוודית ובנורווגית, מספר היחידות ממוקם לפני מספר העשרות, בדומה למה שקורה בדנית, בהולנדית ובפריזית.