האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
האמנה הבין־לאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (באנגלית: International Covenant on Civil and Political Rights, בקיצור: ICCPR) היא אמנה רב-צדדית שאומצה על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות ב-16 בדצמבר 1966, ונכנסה לתוקף בתאריך 23 במרץ 1976. היא מחייבת את המדינות החברות באמנה לכבד את הזכויות האזרחיות והמדיניות של בני אדם, ביניהן הזכות לחיים ולביטחון אישי, זכות לחירות גופנית, חופש תנועה, חופש מצפון, חופש דת, חופש הביטוי, חופש ההתארגנות, הזכות להשתתף בבחירות והזכות להליך הוגן ומשפט הוגן. נכון לספטמבר 2017, חברות באמנה 169 מדינות.[1] ישראל הצטרפה לאמנה ב-1991 והאמנה נכנסה לתוקף לגביה בתחילת 1992.[2]
הפיקוח על יישום האמנה נעשה על ידי הוועדה לזכויות אדם (שיש להבחין בינה לבין מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם), אשר סוקרת דיווחים של מדינות החתומות על האמנה על אופן יישום הזכויות, וכן דנה בתלונות המוגשות על ידי אנשים פרטיים בנוגע לפגיעות בזכויותיהם על ידי מדינות חברות. המדינות החברות באמנה חייבות לדווח בתחילה שנה לאחר ההצטרפות לאמנה ולאחר מכן אחת לארבע שנים. הוועדה מתכנסת בז'נבה ובניו יורק ומקיימת לרוב 3 מפגשים בשנה.