האמנה הלאומית הפלסטינית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
האמנה הלאומית הפלסטינית (בערבית: الميثاق الوطني الفلسطيني ; תעתיק: אל-מִיתַ'אק אל-וַטַנִי אל-פלסטיני) היא המסמך המכונן של הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) שהוקם ב-1964. הנוסח הראשון של האמנה נקבע בכינוסו הראשון, אשר התקיים בירושלים במאי 1964. לאחר מלחמת ששת הימים נתכנסה המועצה הפלסטינית בקהיר בימים 10–17 ביולי 1968 ועדכנה את נוסח האמנה.
בנוסחה המקורי קובעת האמנה את זכותם הבלעדית של הפלסטינים על פלסטין (ארץ ישראל), ומגדירה את הציונות כתנועה כובשת ולא חוקית. בנוסח זה מתארת האמנה את השאיפה הפלסטינית לבטל את קיומה של מדינת ישראל, בטענה שהיהדות היא דת ולא לאום, ולפיכך היהודים אינם נכללים בין הקבוצות הזכאיות להגדרה עצמית. הכרתו של יושב ראש אש"ף, יאסר ערפאת, במדינת ישראל בספטמבר 1993 והסכמי אוסלו, סותרים את נוסח האמנה. בפרסומיה הרשמיים מציינת הרשות הפלסטינית, בצד נוסח האמנה המקורי, כי הסעיפים הסותרים את הסכמי אוסלו אינם עוד בתוקף, אולם אין כל נוסח חלופי לאמנה, וגם לא ברור האם ביטול הסעיפים תקף על פי תקנון אש"ף.