האמפי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| הנוף של האמפי, הרים של סלעי גרניט. | |
| מדינה |
 הודו |
|---|---|
| מדינה |
 |
| שפה רשמית | קאנדה |
| שטח | 4,187.24 הקטאר, 19,453.62 הקטאר |
| גובה | 467 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 2,777[1] (2011) |
| קואורדינטות | 15°20′04″N 76°27′44″E / 15.334444°N 76.462222°E |
| אזור זמן | UTC +5:30 |
| https://asi.nic.in/hampi/ | |
האמפי (בקאנדה: ಹಂಪೆ, באנגלית: Hampi) היא עיירה במדינת קרנאטקה, הודו, אשר חלקים ממנה מוכרים כאתר מורשת עולמית.[2] באזור בו שוכנת העיירה שכנה בעבר ויג'איאנגר, עיר הבירה של אימפריית ויג'איאנגר מהמאה ה-15,[3] וכיום העיירה מהווה מוקד עלייה לרגל של הדת ההינדואיסטית.
האמפי ממוקמת על גדות הנהר טונגבהדרה, מוקפת הרים של סלעי גרניט. העיירה במרחק של כ-348 קילומטר מבנגלור, בירתה של מדינת קרנאטקה, כ-385 קילומטר מהיידראבאד, בירתה של מדינת אנדרה פרדש, וכ-266 קילומטר מבלגאום. העיר הכי קרובה עם תחנת רכבת היא הוספט, כ-13 קילומטר מהעיירה.
צפונית לעיירה, מצידו השני של נהר הטונגבהדרה, ממוקם אזור הנקרא "אי ההיפים" ("Hippie Island"). האזור מורכב ברובו מאכסניות ומסעדות, ומהווה אזור פופולרי בקרב תרמילאים ישראלים בהודו, וחלק משביל החומוס.[4]
כלכלתה של האמפי והכפרים מסביב נשענת בעיקר על חקלאות ותיירות. הגידולים העיקריים של תושבי האזור הם אורז, תירס, בננות, בוטנים, חמניות, קני סוכר וכותנה.
אתר מורשת עולמי
| מקדש וירופאקשה, מוקד התיירות המרכזי. | |
| מדינה |
הודו  |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1986, לפי קריטריונים 1, 3 ו-4 | |
| קואורדינטות | 15°20′04″N 76°27′44″E / 15.334547°N 76.462162°E |
  | |
באזור בו שוכנת האמפי והכפרים מסביב קיימות אנדרטאות המוכרות כאתרי מורשת עולמיים על ידי ארגון אונסק"ו. כמעט כל האנדרטאות הן משנים 1336 עד 1570, השנים בהן אימפריית ויג'איאנגר שלטה באזור ועיר הבירה שלה, ויג'איאנגר, שכנה היכן שכיום נמצאת האמפי. באזור יש כ-1,600 אנדרטאות המכסות שטח של 41.5 קמ"ר.[2]
רוב האנדרטאות שייכות לדת ההינדואיסטית. עם זאת, יש שישה מקדשים ואנדרטאות השייכים לדת הג'ייניסטית, ואף מסגד וקבר של הדת המוסלמית.[5]
מקדש וירופאקשה
זהו המקדש העתיק ביותר באזור ומוקד התיירות המרכזי. המקדש שייך לדת ההינדואיסטית והיה קיים עוד מהמאה ה-11, הרבה לפני אימפריית ויג'איאנגר, אם כי בזמנה המקדש הורחב ושופץ.[6]
כאשר האימפריה הובסה על ידי פולשים מוסלמים במהלך המאה ה-16 רוב המקדש הוחרב, כולל הפסלים והאמנות שבו.[7] אולם, המקדש ההרוס המשיך להוות מקום לפולחנים דתיים, ובתחילת המאה ה-19 התבצעו עבודות שיפוץ ושדרוג שהחזירו למקדש את מראו.[6]
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
