הנגול
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הַאנְגוּל (한글 , "כתב קוריאה" – בקוריאה הדרומית; או Joseon-geul 조선글 "כתב (שושלת) ג'וסון" – בקוריאה הצפונית) הוא האלפבית של השפה הקוריאנית.[1] האלפבית משמש ככתב הרשמי של קוריאה הדרומית וקוריאה הצפונית. האנגול הוא אלפבית פונטי, כלומר מורכב מאותיות לעיצורים ותנועות. האותיות אינן נכתבות בצורה סדרתית בזו אחרי זו, אלא מקובצות להברות, לכן הכתב נראה כמו כתב הברות בדומה לכתב היפני, אף שאיננו.
ג'אמו (자모 מבוטא: צ'אמוֹ) הן היחידות שיוצרות את מערכת ההאנגול, אלו הן אבני היסוד של ההברה ב"האנגול", הן מורכבות מצירופים של עיצורים או תנועות. שם נוסף הוא נַטְסוֹרי (낱소리), שמשמעותו יחידת צליל (낱 = יחידה; 소리 = צליל). בהאנגול קיימים 14 עיצורים ו-10 תנועות, ובסך הכל 24 אותיות. כל הברה מורכבת מלפחות 2 אותיות, ובהן עיצור אחד ותנועה אחת. האותיות המקובצות להברות יכולות להיכתב במאוזן משמאל לימין, או במאונך מלמעלה למטה.
בנוסף ל-24 האותיות הבסיסיות קיימים בהאנגול 27 סימנים שמורכבים משתי אותיות (או שלוש), למשל עיצורים כפולים שמסמלים הדגשה של העיצור, ודיפתונגים שבנויים משתי תנועות.
במקור היו באלפבית הקוריאני אותיות נוספות מעבר ל-24 שנמצאות בשימוש כיום. כתב ההאנגול פותח בהוראת המלך סג'ונג הגדול במאה ה-15.