הבהלה לזהב (קלונדייק)
הגירה של שנות ה-90 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בהלת הזהב בקלונדייק הייתה נהירה המונית בשנים 1897–1899 אל מפגש הנהרות קלונדייק ויוקון ביוקון שבקנדה, בעקבות גילוי זהב במקום בשנת 1896.
גילוי הזהב בקלונדייק באוגוסט 1896 התפרסם בעיתונים במקומות מרכזיים באמריקה והיה לנושא שיחה חם. הדבר הוביל לכך בשלוש השנים הבאות ניסו להגיע אל המקום כ-100,000 מהגרים מאזורים דרומיים ביבשת, במספר מסלולים שונים, שכללו חציית הרים ונהרות ולעיתים לקחו מספר שנים. הנהירה הייתה במיוחד אל דוסון סיטי, שאוכלוסייתה גדלה בשנים אלה מפחות מ-1,000 תושבים לכמה עשרות אלפים. בהתאם להוראות של המשטר הקנדי, על כל מהגר חלה החובה להביא אספקת מזון של שנה לפחות, בערך טון אספקה, כדי לא להגיע למצב של רעב המוני. נתון זה עיכב רבים מהמהגרים וגרם להם להפסיד בתחרות לכריית הזהב.
גם אלו שהגיעו אל המקום נתקלו בקשיים, ביניהם - מציאת מקום לכרייה; אדמה קפואה שהקשתה על החפירה; מחסור במזון וציוד הכרחיים; ותחרותיות והתעסקות עם המקומיים ומהגרים אחרים. הנהירה ההמונית והתחרות בדרך למציאת הזהב גם גרמה למחלוקות רבות, הן בין המהגרים לבין עצמם, והן בינם לבין המקומיים. היא אף הובילה להעתקתם של אנשים מדרכים בהן עברו המהגרים אל אזורים סמוכים למושבות האינדיאנים, דבר שהוביל לעימותים ולמותם של רבים.
הבהלה השפיעה רבות על הכלכלה באזור - רבים מבתי העסקים, כמו מלונות ובתי הארחה, שגשגו. השפעה ניכרת נוספת של הבהלה הייתה על שוק העץ, שהיה ציר מסחר מרכזי באותה התקופה. בנוסף, לא כל הנוהרים התעסקו בכרייה - רבים גם החלו לסחור באדמות הכרייה עצמן, ולתת לאחרים לעשות את עבודת הכרייה עבורם.
בפועל, מעטים התעשרו כתוצאה מהבהלה לזהב. מתוך כ-100,000 מהגרים, רק כ-20,000 החלו לכרות זהב בפועל, ומתוכם רק כמה מאות מצאו זהב בכמות מספקת להצדיק את המסע. האירועים הגיעו לקיצם בשנת 1899, לאחר שהגיעו ידיעות על גילוי זהב במערב אלסקה. הדבר הוביל לנפילה דרסטית בכמות התושבים באזור. עם זאת, כריית הזהב נמשכה עד 1903; לאחר מכן, היא פסקה וחזרה לסירוגין. בהמשך הובא לאזור ציוד כריה מתקדם על ידי חברות גדולות ובמשך כמה עשרות שנים הופעלו שם מחפרי ענק. גם כיום (2024) עדיין כורים זהב רב באופן מסחרי ביוקון ואזור דוסון סיטי מהווה גם אתר תיירות.