הבעיה הסוקרטית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הבעיה הסוקרטית היא בעיה בחקר משנתו של הפילוסוף סוקרטס, הנובעת מחוסר היכולת לברור את הלך מחשבתו ורוחו האותנטיים מבין כתביו של תלמידו אפלטון, אשר לעיתים השתמש בסוקרטס ככלי ספרותי להבעת דעותיו העצמיות. סוקרטס, אשר לו חשיבות יסוד בפילוסופיה המערבית, היה מורו ומדריכו של אפלטון. אפלטון, כמקובל בתקופתו, כתב דיאלוגים על מורו.
מרבית הידוע לנו על סוקרטס הוא מכתבי אפלטון. למרות זאת, ההנחה הרווחת היא כי אל מעטים מכתביו של אפלטון, אם בכלל, ניתן להתייחס כאל תמלילי שיחה או כמייצגים במדוייק את הלך רוחו של סוקרטס. נראה כי רבים מהדיאלוגים משתמשים בסוקרטס כדמות המבטאת את פרשנותו של אפלטון למורו, ולעיתים דמות זו נמצאת בסתירה לתיאורים אחרים של סוקרטס. לדוגמה, בכתבי אפלטון כופר סוקרטס בגישה של לקיחת תשלום עבור שיעוריו, בעוד בסימפוזיון לקסנופון מצהיר סוקרטס כי תלמידיו משלמים לו עבור שיעוריו, וכי זהו עיסוקו. בהתחשב בהתפתחות הנראית לעין בהגותו של אפלטון משנותיה הראשונות לשנות בשלותה ושנותיה המאוחרות, לעיתים קרובות מניחים כי כתביו של אפלטון עברו בהדרגה לייצג את הגותו של אפלטון בהסתמכות על לימודו אצל סוקרטס ולא את דעתו האותנטית של מורו. למרות זאת, השאלה מהם האספקטים המדויקים בכתבי אפלטון אשר מייצגים את השקפתו של סוקרטס רחוקה מפתרון או הסכמה מלאה.