גאורג וילהלם פרידריך הגל
פילוסוף גרמני / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
גאורג וילהלם פרידריך הֵגֶל (בגרמנית: Georg Wilhelm Friedrich Hegel; 27 באוגוסט 1770 – 14 בנובמבר 1831) היה מראשי הפילוסופים של זרם האידיאליזם הגרמני, מחשובי ההוגים בתקופה המודרנית, ומגדולי הפילוסופים השיטתיים בתולדות הפילוסופיה המערבית.[1][2][3] הפילוסופיה של הגל השאירה חותם במגוון רחב של תחומי ידע בהם מטאפיזיקה, פילוסופיה פוליטית, פילוסופיה של ההיסטוריה ותולדות הפילוסופיה, אמנות ותולדות האמנות, פילוסופיה של הדת ותאולוגיה, לוגיקה ופסיכולוגיה.
הישגו העיקרי של הגל בפיתוח ייחודי של האידיאליזם, המכונה "אידיאליזם מוחלט" או "פילוסופיה ספקולטיבית", ובו חשיבות מיוחדת להתפלספות דיאלקטית, המתיימרת להתגבר על ניגודים וסתירות רעיוניים. עוד נודעה חשיבות לתפיסת ההיסטוריה שלו כהתגלמות הדרגתית של ה"רוח" (גייסט) וכמימוש הולך וגובר של חירות האדם בעולם. לכתביו של הגל יצא מוניטין גם בשל הקושי הסגנוני שלהם, ובשל היקף הנושאים שהם מכילים. ספרו הידוע ביותר, והראשון שמבטא את הגותו העצמאית הוא 'הפנומנולוגיה של הרוח' (1807). מאוחר יותר הוא פרסם את 'מדע הלוגיקה' (1812–1816), 'האנציקלופדיה של המדעים הפילוסופיים' (1817), ו'קווי יסוד לפילוסופיה של המשפט' (1821), ששימשו אותו בהרצאותיו. שאר חיבוריו הידועים נערכו על בסיס סיכומי הרצאותיו ופורסמו בידי תלמידיו רק לאחר מותו: 'הרצאות על האסתטיקה', 'הרצאות על הפילוסופיה של הדת', 'הרצאות על תולדות הפילוסופיה' ו'הרצאות על הפילוסופיה של ההיסטוריה העולמית'.
מקום ייחודי נודע להגותו הפוליטית, שהשפיעה על זרמים פילוסופיים ופוליטיים מימין ומשמאל.[1] תחת מטריית המונח "הגליאניזם" כלולים הוגים שפעלו בהשפעתו בכיוונים שונים ואף מנוגדים.[4] הגותו תרמה רבות לעיצוב עולם הפילוסופיה במאה ה-19, עד כי בחוגים מסוימים היה קשה להביע דעות המנוגדות לה.[5]
להגותו של הגל הייתה השפעה מכרעת גם על אסכולות פילוסופיות לעומתיות, שניסחו את עמדותיהן בניגוד אליו. לטענת הפנמנולוג הצרפתי מוריס מרלו-פונטי: ”כל הרעיונות הפילוסופיים הגדולים של המאה הקודמת - הפילוסופיות של מרקס וניטשה, הפנומנולוגיה, האקזיסטנציאליזם הגרמני והפסיכואנליזה - מקורן בהגל”.[6]