דימות תהודה מגנטית
סוג של סריקה לא-פולשנית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
דימות תהודה מגנטית (באנגלית: Magnetic Resonance Imaging; בראשי תיבות: MRI) הוא סוג של סריקה לא-פולשנית המשמשת להדגמת איברים פנימיים בגוף ללא חשיפה לקרינה מייננת, למטרות אבחון רפואי, חקר המוח, פסיכיאטריה, מחקר ביולוגי ועוד. בשיטה זו משתמשים בשילוב של קרינת רדיו ושדה מגנטי חזק (גבוה מ-1 טסלה) כדי להשפיע על הספין של הפרוטונים בגרעין אטומי המימן שנמצאים במולקולות המים שבגוף. שינוי תכונות הספין תלוי ברקמה בה הוא נמצא (למשל החומר הלבן או החומר האפור שבמוח) וכך, בעזרת שליחת פולס של גלי רדיו נוצרת תנועת נקיפה (פרצסיה) של ספין הפרוטון. הדבר גורם לפרוטון ליצור תהודה (רזוננס) הניתנת למדידה בעזרת סלילי הקלט של המכונה, ניתן לקבל הפרדה ברורה בין הרקמות השונות.
הבדיקה יעילה במיוחד לדימות של הרקמות הרכות, לדוגמה דימות מערכת העצבים המרכזית - המוח וחוט השדרה, וכן המפרקים, דוגמת הברך והכתף. בנוסף הבדיקה מסייעת בזיהוי ואפיון מחלות בבטן ובאגן. דוגמאות לשימושים שכיחים: איתור גידולים במוח, אבחון של טרשת נפוצה, הערכת מצב מניסקוסים בברכיים ודימות פריצת דיסק בעמוד השדרה. בשל העובדה שבדיקה זו אינה כרוכה בקרינה מייננת, היא משמשת לאיבחון מחלות אצל נשים בהריון ואף לסקירת עובר, כשעולה חשד לאנטומיה לא תקינה אצל העובר. ב-MRI ניתן לבצע סריקות שונות המאפשרות לראות ממצא (כגון גידול) מזוויות מבט שונות - חיצי (חלוקה לשמאל ימין), חזיתי (קדמי-אחורי), אופקי (עליון-תחתון) או בשחזור תלת-ממדי.
בתחילה נקראה השיטה דימות תהודה מגנטית גרעינית (NMRI). קהילת הרופאים חששה שהציבור הרחב יקשר שלא בצדק בין המילה "גרעינית" לבין פצצה גרעינית, רדיואקטיביות וכדומה, ולכן הוחלט להשמיט את המילה מהשם ומראשי התיבות.
ממציאי המכשיר הם פול לוטרבור ופיטר מנספילד. בשנת 2003 הוענק להם פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על המצאת ה-MRI, עקב חשיבותו ככלי אבחוני[1].
לאחרונה אושר לשימוש על בני אדם, לצורך מחקר בלבד, סורק MRI שפותח במיזם צרפתי-גרמני המגיע לחוזק של 11.7 T (טסלה). סורק זה מאפשר דיוק של פי 10 על הסורקים הנמצאים כיום בשימוש בבתי חולים, שלהם חוזק של 3 T (טסלה). [2]