הוויה (פילוסופיה)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הוויה (באנגלית: Being; בצרפתית: Être; בגרמנית: Sein) בפילוסופיה משמעותה היא קיום גשמי או קיום לא מהותי של דבר. כל מה שקיים הוא הוויה. אונטולוגיה היא ענף בפילוסופיה העוסק בטבע של היש, הקיים או המציאות. הוויה היא מושג המקיף מאפיינים אובייקטיביים וסובייקטיביים של מציאות וקיום. כל מה שמשתתף בהוויה נקרא גם "ישות". הרעיון של "הוויה" היה, בהכרח, חמקמק ושנוי במחלוקת בתולדות הפילוסופיה, החל בניסיונות להגדירה בפילוסופיה הקדם-סוקרטית, כשהראשון לזהות ולהגדיר את המושג היה פרמנידס.[דרוש מקור]
ערך מחפש מקורות | |
דוגמות לניסיונות בעת החדשה לעסוק ב"הוויה" כוללים את הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר (ששאב בעצמו השראה מקורות יוונים קדומים) ואימץ מונחים גרמניים כמו Dasein כדי לתאר את הנושא[1]. כמה דוגמאות של גישות מודרניות אירופיות מבוססות על היידגר, ומיישמות תוצאות מטאפיזיות על הבנת הפסיכולוגיה האנושית והמצב האנושי באופן כללי (בעיקר במסורת האקזיסטנציאליזם). לעומת זאת, בפילוסופיה האנליטית הנושא מוגבל יותר לחקירה מופשטת, בעבודתם של תאורטיקנים משפיעים כמו וילארד ואן אורמאן קוויין ואחרים.[דרוש מקור]