הוועד הפועל הערבי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הוועד הפועל הערבי (בערבית: اللجنة التنفيذية العربية, אל־לג'נה אל־תנפיד'יה אל־ערביה) היה המוסד הפוליטי העליון של הפלסטינים מראשית שנות ה-20 ועד אמצע שנות ה-30 של המאה ה-20[1] וייצג את ערביי ארץ ישראל אל מול שלטונות המנדט הבריטי.
הוועד הוקם ב-13 בדצמבר 1920 במהלך הקונגרס הערבי-פלסטיני השלישי בחיפה ובראשו עמד מוסא כאזם אל-חוסייני. תפקידו של הגוף היה ליישם את החלטות הוועידה הערבית פלסטינית. קריאתו המרכזית הייתה מימוש זכות ההגדרה העצמית של הערבים (לאור ארבע עשרה הנקודות של וילסון) וכינונה של מדינה ערבית עצמאית עם בית מחוקקים נבחר. הוועד הפועל הוביל את ההתנגדות לכינונו של בית לאומי לעם היהודי על חשבון בית לאומי לערבים תושבי ארץ ישראל. הוועד דגל במאבק חוקי ולא אלים, שכלל כתיבת עצומות, משלחות לוועידות השלום וללונדון והשפעה על דעת הקהל הערבית דרך עיתונות וכינוסים. הוועד התפרק בשנת 1934, זמן קצר לאחר פטירתו של מוסא כאזם אל-חוסייני.
המנהיגים הפוליטיים העדיפו בתקופה זו לכנות את הוועד הפועל "ערבי", ללא התייחסות למונח "פלסטין", משום שבהגדרה "ערבי" לא היה מימד טריטוריאלי מחייב.[2]