הומוסקסואליות ברומא העתיקה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הדיכוטומיה העיקרית של המיניות ברומא העתיקה הייתה אקטיבית/דומיננטית/גברית ופסיבית/כנועה/נשית. החברה ברומא העתיקה הייתה פטריארכלית, והאזרח החופשי היה בעל חירות פוליטית, בין היתר בעל הזכות לשלוט הן בעצמו והן במשק ביתו. מנטליות הכיבוש ו"פולחן הגבריות" עיצבו את היחסים בין בני אותו המין. גברים רומאים היו חופשיים ליהנות ממין עם גברים אחרים ללא אובדן נתפס של גבריות או מעמד חברתי, כל עוד הם נטלו את התפקיד הדומיננטי או החודר. הגברים שנטלו את התפקיד הפסיבי או הנחדר היו עבדים ועבדים לשעבר, זונות ובדרנים, בעלי מעמד חברתי נמוך. אף על פי שנראה שגברים רומאים באופן כללי העדיפו צעירים בין הגילאים 12 עד 20 כשותפים מיניים, היה איסור על קטינים חופשיים בתקופות מסוימות ברומא, אם כי זונות ובדרנים מקצועיים יכלו להיות גם קטינים.[1][2]
יחסים חד-מיניים בין נשים מתועדים הרבה פחות,[3] ואם אפשר לסמוך על סופרים רומאים, ייתכן שהומוארוטיות נשית הייתה נדירה מאוד, עד כדי כך שאובידיוס תיאר אותה כ"בלתי נשמעת".[4] עם זאת, ישנן עדויות מפוזרות - למשל, כמה לחשים בפפירוסי הכישוף היווניים - המעידות על קיומן של נשים בודדות במחוזות הנשלטים של האימפריה הרומית, שהתאהבו בנשים.[5]