הוראת אזרחות בישראל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אזרחות הוא תחום לימוד הנלמד בישראל בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה ועוסק בחינוך פוליטי ואקטואלי לאזרחות טובה ומעורבות בחיים הציבוריים במדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית. תחום לימוד זה הוא אחד ממקצועות החובה לקבלת תעודת בגרות, ברמה של שתי יחידות לימוד במשך שנתיים משנות התיכון. מתוך שתי היחידות, יחידה אחת מוקדשת לביצוע מטלה אזרחית הכוללת בתוכה איתור בעיה אזרחית על ידי התלמידים, בדיקה מקיפה שלה, ניתוחה ומציאת פתרונות אפשריים. ביחידה זו נעשית העבודה בקבוצות לימוד קטנות והיא מלווה באופן צמוד על ידי המורים לאזרחות. היחידה השנייה היא מבחן בכתב על חומר הלימוד העיוני.
נושאי לימוד
לימודי מקצוע האזרחות מבקשים להעניק לתלמידי בית הספר בדרכם לאזרחות מיפוי של החברה הישראלית והתמודדות עם שאלות יסוד אשר קשורות למהותה היהודית-דמוקרטית. התוכנית משותפת לכל מגזרי מערכת החינוך: הממלכתי-חילוני, ממלכתי-דתי, החינוך הערבי והחינוך הדרוזי, בשאיפה להדגיש את המשותף לכל מרכיבי החברה הישראלית תוך הכרה בייחודן של הקבוצות החברתיות השונות המרכיבות אותה.
נושאים הנכללים בלימודי אזרחות:
- הכרזת העצמאות - הצדקה להקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל ועקרונות המשטר במקום חוקה.
- ישראל כמדינת לאום
- מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: ערכי יסוד בדמוקרטיה, עיקרון שלטון העם, עקרון הכרעת הרוב, בחירות, מפלגות בישראל, חשיבות של השתתפות פוליטית, קבוצות אינטרס.
- חוקי מדינת ישראל, מוסדותיה וסמליה: חוק השבות, חוקה, חוקי יסוד והמהפכה החוקתית.
- שיטות ממשל בדגש על דמוקרטיה ומדינות המממשות אותה.
- הפרדת הרשויות בישראל: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת.
- זכויות אדם ואזרח
- מקומה של מדינת ישראל בחיי העם היהודי, ערבות הדדית של מדינת ישראל והעם היהודי בתפוצות.
- זהויות בחברה הישראלית: לאומיות, דת, יחסי רוב ומיעוט.
- שסעים בחברה הישראלית: לאומי, דתי, כלכלי, עדתי, פוליטי.
בחלק מנושאי הלימוד נעשית הבחנה בין תלמידים במגזר היהודי לתלמידים במגזר הערבי והדרוזי. במגזר היהודי נלמדים הקשר בין מדינת ישראל לעם היהודי בתפוצות, הסדר הסטטוס קוו והשסע הדתי בקרב יהודי ישראל. במגזר הערבי והדרוזי נלמדים שלטון מקומי בישראל, זכויות האדם, זכויות המיעוט ותקשורת המונים.
לימודי אזרחות עוסקים בנושאים בעלי משמעות פוליטית, ולכן מושפעים מעמדתו הפוליטית של שר החינוך, ונתונים בוויכוח בין שמאל וימין בפוליטיקה של ישראל.[1]
דו"ח ועדת קרמניצר
דו"ח ועדת קרמניצר: 'להיות אזרחים – חינוך לאזרחות לכלל תלמידי ישראל'[2] (פברואר 1996) הוא דין וחשבון שהגישה ועדה בראשות פרופסור מרדכי קרמניצר, אשר התמנתה על ידי שר החינוך התרבות והספורט אמנון רובינשטיין,[3] כדי לפתח תוכנית "להנחלת האזרחות לתלמידים כיסוד ערכי והתנהגותי משותף לכל אזרחי המדינה".
הדו"ח הגדיר את מטרות החינוך האזרחי כרב-תכליתיות: "הקניית ידע, הבנה ויכולת ניתוח, שיפוט והכרעה בשאלות חברתיות ופוליטיות, הפנמה של ערכי המדינה, יצירת מחויבות למשטר הדמוקרטי ונכונות להגן עליו, מסוגלות ורצון להיות אזרח פעיל, מעורב ואחראי" (סעיף 4, עמ' 10).
הדו"ח היה חדשני מאוד בכך שכותביו הדגישו כי חינוך אזרחי הוא תהליך כולל שאינו פונה רק לרובד הקוגניטיבי (של הידע) אלא גם למישור העמדות והערכים ולתחום המיומנויות הקוגניטיביות וההשתתפותיות, לפיתוח מסוגלות להיות אזרח פעיל ומשתתף בזירה הציבורית. לכן נדרשה, לצד הלמידה העיונית, למסד התנסויות מגוונות ונפרסות לאורך כל שנות הלימוד:
אין זה מתקבל על הדעת שניתן להצליח במשימה קשה זו [של חינוך אזרחי ראוי] רק על יסוד תכנים לימודיים בלבד, יהיו עשירים ככל שיהיו. ההצלחה מותנית בהליך חינוכי כולל, לרבות אקלים בית הספר, התנסויות מגוונות, ושילוב ותיאום עם מעגלי השפעה אחרים. כשם שלא ניתן ללמד נהיגה רק באמצעות לימודי תאוריה, כך גם לימודים תאורטיים לא יועילו, לבדם, לעיצובו של אזרח מיומן, פעיל ואחראי... מתחייב, לכן, תהליך מתמשך ומקיף, שתחילתו בגן הילדים וסיומו עם סיום הלימודים בבית הספר התיכון. חשיבות מיוחדת נודעת דווקא לשנים שהן בתחום החובה, והן קריטיות בעיצוב האישיות, שכן באמצעותן ניתן להנחיל ערכים וכישורים אזרחיים לכלל האוכלוסייה
דו"ח קרמניצר הציע גישה מערכתית לחינוך אזרחי וביקש להעניק מענה חינוכי משולב הכולל ארבעה מרכיבים:
- לימודי אזרחות כדיסציפלינה במסגרת רצף חינוכי (מגן חובה ועד יב').
- חינוך אזרחי - כלל המורים שותפים לתהליך חינוכי, מתמשך ורב-תחומי מכוון ערכים. "כל מורה הוא גם מחנך אזרחי", יצירת "שפה אזרחית" בית ספרית.
- אזרחות פעילה (בזיקה לתכנים הנלמדים): אקלים בית ספרי דמוקרטי, מעורבות חברתית, מנגנונים מעודדי השתתפות, חינוך חברתי בלתי פורמלי.
- אזרחות בחברה רבת תרבויות - מפגש עם "האחר" בחברה, חיזוק המשותף לצד דיון פתוח על סלעי המחלוקת בין הקבוצות.
גורמי ימין בישראל יצאו במהלך השנים כנגד הדו"ח וטענו כי הוא מוטה פוליטית ומקדם עמדות פוסט ציוניות וליברליות קיצוניות הסותרות גם את המקובל בתחום מדעי המדינה[4].
הסערה הציבורית סביב ספרי הלימוד באזרחות
באפריל 2012 החליט משרד החינוך לבטל את האישור שנתן לספר "יוצאים לדרך אזרחית" - ספר לימוד חדש באזרחות לתלמידי התיכון בישראל בהוצאת "רכס", וזאת בעקבות עיוותים וטעויות שנמצאו בו, כגון סוגיית ההכרה ביהדות רפורמית, הגדרה שגויה של המושג "אוטונומיה פרסונלית", הצגת העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 כלא ציונית ברובה, ומונעת מסיבות כלכליות[5][6], הצגת דו"ח גולדסטון כנכון[7], הצגת הימין הפוליטי בישראל כאלים מהשמאל[6] והצגת היהדות כסותרת את ערכי הדמוקרטיה.
במקביל, הורה משרד החינוך על שכתוב ספר הלימוד "להיות אזרחים בישראל" בהוצאת משרד החינוך,[8] וכיועץ לכך מונה ד"ר אביעד בקשי, מרצה למשפט חוקתי.[9] על תכניו של העדכון (בגרסת הניסוי) נמתחה ביקורת חריפה[10].
ספר לימוד נוסף באזרחות הוא "המשטר במדינת ישראל" של פרופ' אברהם דיסקין, שגם לגביו נטען כי הוא מוטה פוליטית[11].
בתחילת 2016 התחוללה סערה סביב ספר חדש ללימודי אזרחות, "להיות אזרחים בישראל", שמשרד החינוך עסק בהכנתו. קטעים שפורסמו מטיוטת הספר יצרו רושם שיש בו ייצוג רב לעמדות הימין בישראל.[12] לאחר שהספר נשלח לדפוס ללא הערכה של מומחה ערבי החליטה ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל להקים צוות שיפרסם חומרי לימוד באזרחות לחינוך הערבי.[13]
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
