המשפט העות'מאני
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המשפט העות'מאני הונהג באימפריה העות'מאנית, שהתקיימה משלהי המאה ה-13 ועד תחילת המאה ה-20. האימפריה הנהיגה שתי מערכות חוקים מרכזיות: חוק (דין) דתי אסלאמי – שריעה, וחוק חילוני – קאנון. התשתית לפסיקה הייתה תמיד השריעה, ההלכה האסלאמית, אך במקביל אליה התקיים הקאנון, ששימש מעין תוספת לחוק הדתי בנקודות שבהן הוא לוקה בחסר או אינו מפורש דיו.[1] הואיל והאוכלוסייה שחייתה תחת האימפריה העות'מאנית הייתה מגוונת ביותר מבחינה דתית ותרבותית, ייסד המשטר מערכת משפט מורכבת המשקפת את הגיוון החברתי ומאפשרת שילוב של קבוצות שונות בתוכה.[2]