החלוצות בתקופת העלייה השנייה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
התיאורים להן זכו החלוצות בתקופת העלייה השנייה (1904–1914) היו של צעירות אידיאליסטיות הלבושות לבן, עטויות מטפחת ראש לבנה, ועומדות בשדה שיבולים. כסמל "העברייה החדשה".[1]
המיתוס לגבי מעמד האישה בתקופה המוגדרת כ"דור החלוצים", היה שבתקופה זו התקיים שוויון בין גברים לנשים וכי אי השוויון המגדרי הוא מאפיין של התפתחות מאוחרת יותר של החברה הישראלית.[2] אך הפער בין תמונת החזון למציאות היה שונה.
הפער בין מיתוס למציאות והאמונה כי הושג שוויון בתקופת החלוצים בין גברים לנשים והתקיימה שותפות בבניית הארץ, התנפצה במחקרים שנערכו ולאחר קריאת יומנים, אוטוביוגרפיות, מכתבים, רשימות ותעודות שונות שהשתמרו בספריות ובארכיונים שונים של הנשים באותה תקופה.[3]
חקירת ההיסטוריה של סיפורן של החלוצות מנקודת מבטן (היא-סטוריה) תיארה את רצונן להשגת מעמד שווה לגברים, לשפר מעמד האישה בחברה החדשה שנוצרה בארץ ישראל. הן רצו לקחת חלק במעשה ההגשמה הציוני-הסוציאליסטי. ליצור חברה חדשה. אך עם עלייתן ארצה נעלם השוויון בין גברים לנשים. ההגמוניה הציונית שהייתה ברובה גברית, שעתקה את דפוס "עזרת נשים" וייעדה את הנשים שעלו ארצה לתפקידים מגדריים מסורתיים, שמרניים - עבודות משק הבית וגידול הילדים, ואילו גברים עסקו בעיקר בחקלאות ובעבודות כפיים המחייבות יציאה מן הבית.[4]