היו לילות
שיר אהבה בסגנון בלדה שכתב יעקב אורלנד והולחן על ידי מרדכי זעירא / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
"הָיוּ לֵילוֹת" הוא שיר עלילה וזיכרון של המשורר יעקב אורלנד. חובר כנראה בשנות השלושים (עד שנת 1938). הולחן על ידי מרדכי זעירא.
הדוברת, מתארת את סיפור המפגש והחיים המשותפים עם אהובה; המפגש והחיים המשותפים נערכים במקום המתואר כמצוי „בַּמִּשְׁעוֹלִים בֵּין דְּגַנְיָה לְכִנֶּרֶת” - ביטוי מטפורי של זירה מייצגת בחלוציות העברית בשנות העלייה השנייה: היישובים קבוצת דגניה א המושבה כנרת, קבוצת כנרת וחוות העלמות בכנרת, בסביבות דרום הכנרת ואזור שפך הירדן. בהמשך השיר מתוארת הפסקת החיים המשותפים לפתע, ומוצגים געגועיה של הדוברת אל האהוב. בעלילה משולבים תיאורים של החיים החלוציים, במינוחם האפייני, בארץ ישראל בתקופת העלייה השנייה והשלישית, ובהם נשזר מנעד הרעיונות הציוני החלוצי וערכי תנועת העבודה הארצישראלית.
"היו לילות" נעשה אהוד מאוד ביישוב ובחברה הישראלית שלאחר הקמת המדינה. הוא זכה לביצועים רבים, הידועים שבהם הם של שושנה דמארי ושל אסתר עופרים.[1] הוא בוצע גם על ידי לאה דגנית, כוורת, אחינועם ניני, יהורם גאון, רוחמה רז, ריטה,[2] ולולה מארש. רישומי אקו"ם מונים מעל ל־130 גרסאות שונות של השיר. מקובל לנגן אותו בטקסים חגיגיים ובאמצעי התקשורת בימי זיכרון ומועדים.
השיר מושמע גם בסרט היו לילות של רוני ניניו.