היידוק
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
היידוק (בסרבית "היידוק" או "חיידוק" хајдук, ברבים - хајдуци "היידוצי" או "חיידוצי", ברומנית -גם כן "היידוק" haiduc, ברבים haiduci היידוץ', בהונגרית היידו - hajdú, ברבים - "היידוק" hajdúk, בבולגרית: хайдутин חיידוטין, במקדונית - aјдут או aјдук) היה שודד בסגנון רובין הוד שכמוהו פעלו באזורי רומניה של היום, הונגריה וחצי האי הבלקני במאות ה-16, ה-17, ה-18 וה-19 בעיקר בשטחים שנשלטו על ידי האימפריה העות'מאנית. המושג היה קיים גם באזורי אוקראינה, שם כונו היידמקים, ובמזרח ארמניה. אצל היוונים הכינוי לסוג זה של לוחמים היה "קלפתס" (שמשמעותה המקורית - "גנבים").
ההיסטוריון המרקסיסטי הבריטי אריק הובסבאום קרא להכלאה זאת בין שודדי דרכים ובין לוחמים למען העניים "שודדים חברתיים".
אחרי נפילת רוב שטחי ארצות הבלקן, חלק מהונגריה וחלק מהאיים היווניים לידי האימפריה העות'מאנית החלה במקומות אלה, שרובם הפכו ל"איילטים", תקופה ארוכה של ניצול כלכלי ודיכוי לאומי-דתי, הידועה ביוונית בשם "טורקוקרטיה". על אף שגם השלטון הביזנטי וממלכות קודמות באזור לא הצטיינו במידה רבה של חירות ולמרות דוגמאות מסוימות של סובלנות דתית שגילה לפעמים השלטון העות'מאני בהשוואה למדינות אחרות באירופה, הכיבוש המוסלמי העות'מאני נתפס בהיסטוריה של עמי הבלקן, מזרח אירופה ומרכזה - כאסון לאומי. זאת בגלל אובדן העצמאות המדינית, הכלכלית והתרבותית, ניצול המשאבים והפיגור הכלכלי-חברתי שאליו נגררו הארצות הכבושות על ידי המנגנון הצבאי-פאודלי של הסולטאנים העות'מאנים. הדיכוי הורגש במיוחד על ידי הטלת מיסים כבדים, מעשי שוד וחטיפה, ופרקטיקות אלימות אחרות בימי מלחמה ובימי שלום, במקומות מסוימים גיוסים והתאסלמות כפויים, דיכוי הדת הנוצרית.
אחרי אובדן העצמאות המדינית, העדר האפשרות של התארגנות צבאית סדירה אילץ את עמי הבלקן לבחור במאבק "הגרילה" של ההיידוקים (אצל הבולגרים, הסרבים, המקדונים והרומנים) או הקלפטס (אצל היוונים) כאמצעי יחיד של התנגדות לוחמת בשלטון הזר. שיטות המאבק שלהן יושמו גם במאבק בבני המעמדות העשירים בחברה שלעיתים גם שיתפו פעולה עם משטר הדיכוי העו'תמני.
ההיידוק, שהפך לדמות של גיבור רומנטי, נהג לשדוד את האצולה (הבויארים) ואת הכובשים העות'מאנים והיה משתף בחלוקת השלל את האיכרים העניים של האזור. הם פעלו על פי קוד מוסרי מסוים ובכך נבדלו מסתם שודדים. בני העם אהבו את ההיידוקים, סיפקו להם מחסה כשרדפו אחריהם וחיברו לכבודם בלדות. הם נחשבים תכופות לגבורים עממיים או לאומיים. ההיידוקים הונצחו בשמות של מקומות ואפילו של מועדוני ספורט. (לדוגמה - קבוצות כדורגל רבות ביוגוסלביה לשעבר - כמו קבוצת הכדורגל הקרואטית (היידוק ספליט) (Hajduk Split) וקבוצת הכדורגל הסרבית) היידוק קולה.