הילך חוקי
סוג של אמצעי תשלום בעל מעמד חוקי מיוחד / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הֵילָך חוקי הוא אמצעי תשלום (כגון כסף) המשמש לרוב בעסקאות קנייה או לפירעון חוב, אשר לא ניתן לסרב, על פי דין, לקבלו.
מונח משפטי זה, שמקורו במשפט המקובל, נועד במקורו להבדיל בין הפקדת חוב באמצעות שטרות כסף או מטבעות הנחשבים כהילך חוקי, שאחריה אין הנושה רשאי לגבות את החוב מהחייב, לבין הפקדתו בשווי-כסף אחרים, שאותם לא ניתן לאלץ את החייב לקבל.[1]
בניגוד לעסקה רגילה, בה יכולים הצדדים להסכים על כל אמצעי תשלום, המונח "הילך חוקי" נועד במקורו לסמל את אמצעי התשלום אשר חייבים הכתר (אוצר המדינה) או בית המשפט לקבל.
המונח מוגדר באופן שונה משיטת משפט אחת למשנייה. מספר שיטות משפט מגדירות "הילך חוקי" באמצעות הגדרה מרחיבה לפיה "הילך חוקי" הוא "כל אמצעי תשלום באמצעותו ניתן לשלם חוב" (לדוגמה, המצב בסקוטלנד וצפון אירלנד). אחרות דורשות חקיקה אשר תיקבע סוגי אמצעי תשלום כגון אלה.
על פי ההגדרה המקובלת, המחאה, לרבות המחאה בנקאית, כרטיס אשראי וכרטיס חיוב הם אמצעי תשלום נפוצים ומקובלים, אך אינם נחשבים להילך חוקי, מאחר שהשימוש בהם מותנה בהסכמת שני הצדדים לעסקה, ובתנאים שונים, כך לדוגמה ישנם מצבים בם ניתן להתנגד לפירעון המחאה (בעת כישלון תמורה), וכרטיס אשראי או כרטיס חיוב לא יכובדו בשל חיובי יתר בחשבון בעל הכרטיס.
גם תווי קנייה, אשר ערכם משתנה ותוקפם פג, אינם מהווים הילך חוקי.
ישנן שיטות משפט האוסרות על תשלום בשטחי המדינה במטבע שאינו ההילך החוקי שלה (היינו חל איסור באותן מדינות לשלם במטבעות של מדינות זרות).
מקור המונח "הילך" הוא ארמי - חיבור של צמד המילים "הא לך", ביטוי הרווח בתלמוד.