היסטולוגיה
תורת הרקמות, חקר הרקמות / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הִיסְטוֹלוֹגְיָה (באנגלית: Histology, על פי האקדמיה ללשון העברית: תּוֹרַת הָרְקָמוֹת, חֵקֶר הָרְקָמוֹת) היא תחום בביולוגיה ורפואה החוקר את מבנה ותפקוד הרקמות. רקמה מוגדרת באופן בלתי-נוקשה כאסופת תאים בעלי תפקוד משותף. על פי רוב לתאים הללו יש מקור התפתחותי משותף, אם כי לא מדובר בתנאי מחייב, וישנן רקמות בעלות תאים ממקור אמבריונלי שונה. אף על פי שישנן רקמות רבות בגוף האדם וביצורים רב-תאיים אחרים, נהוג לחלקן ל-4 קבוצות מרכזיות:
- רקמת אפיתל - מצפה את משטחי וחללי הגוף, וכן מרכיבה בלוטות הפרשה. רקמה זו בנויה משכבות תאים צפופים, אשר מכילים מעט חומר בין-תאי, והשכבה העמוקה ביותר מעוגנת לשכבת חומר בין-תאי מעובה הנקראת "Basement Membrane".
- רקמת חיבור - מגנה ותומכת בגוף ואיבריו. ישנן רקמות חיבור רבות, הכוללות בין היתר רקמת עצם, סחוס, רקמת דם, וכן רקמות נוספות התומכות ומאגדות יחדיו אלומות תאים. רקמות אלו מאופיינות במיעוט תאים, אשר לרוב מרוחקים אלה מאלה, ובעלי חומר בין-תאי רב.
- רקמת שריר - רקמה המורכבת מתאים מאורכים אשר מתמחים ביכולת התכווצות.
- רקמת עצב - רקמה המורכבת משני סוגי תאים, נוירונים בעלי יכולת תקשורת חשמלית בין-תאית, ותאי תמך מגוונים המכונים תאי גליה.
החלוקה הנ"ל אמנם מקובלת, אך היא גסה, וישנם תאים שסיווגם איננו פשוט. נוסף על כך, אף על פי שישנם תאים אשר מתמחים בפעולה מסוימת, כגון כיווץ מכני (תאי שריר) או העברת שדר עצבי (נוירונים), ישנה חפיפה בפעולות של תאים שונים. לדוגמה, ישנם תאי רקמת חיבור אשר מתמחים ביכולת כיווץ (תאי מיו-פיברובלסט), וגם תאי שריר מתמחים בשינויים חשמליים דומים לאלו הנעשים על ידי תאי עצב (ראה: פוטנציאל פעולה).