היתוך בכליאה אינרציאלית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
היתוך בכליאה אינרציאלית (באנגלית: בראשי-תיבות ICF) הוא שיטה להפקת אנרגיה גרעינית בתהליך היתוך גרעיני מבוקר[1] באמצעות חימום ודחיסה של הדלק הגרעיני. האנרגיה נאגרת בתנע או בהתמד (אינרציה) של החלקיקים הנדחסים, וכאשר הם מתנגשים במרכז המטרה, האנרגיה הקינטית הופכת לאנרגיה תרמית, והחומר מגיע לטמפרטורה גבוהה מאוד של עשרות ואף מאות מיליוני מעלות. בטמפרטורה כה גבוהה, החומר נמצא במצב פלזמה.
שיטת הכליאה האינרציאלית הוצעה לראשונה בשנות ה-70 של המאה ה-20, וזכתה להכרה רבה כאפשרות מעשית להפקת חשמל מהיתוך גרעיני. אולם, ניסויים שנערכו באותן שנים הראו שהיעילות של המתקנים הללו הייתה נמוכה הרבה יותר מהמצופה, בעיקר בגלל אי-יציבויות במהלך הקריסה, והגעה לתנאים של היתוך תהיה קשה מאוד. בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 נערכו ניסויים רבים על-מנת להבין את האינטראקציות המורכבות המתרחשות בצפיפות אנרגיה כה גבוהה. בנייתם של מתקנים גדולים הרבה יותר אפשרה לראשונה להגיע לתנאים הדרושים, ולהצתה גרעינית של הדלק. כליאה אינרציאלית היא אחת משתי השיטות העיקריות הנחשבות כפוטנציאליות להפקת חשמל בכורי היתוך, כאשר השיטה השנייה היא היתוך בכליאה מגנטית. יש לציין כי עדיין אין בנמצא שיטה מוכחת להפקת חשמל בצורה יעילה מהיתוך גרעיני.