המטבח המלגשי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המטבח המלגשי כולל את שלל המסורות הקולינריות של האי מדגסקר השוכן באוקיינוס ההודי מול חופי אפריקה. מגוון המנות הנפוצות במדגסקר במאה ה-21 משקף את ההיסטוריה הייחודית של האי ואת מאפייניה המגוונים של האוכלוסייה המיישבת אותו כיום. המאכלים משקפים את ההשפעות של המהגרים מדרום-מזרח אסיה, מאפריקה, מהודו, מסין ומאירופה. אורז ופקעות אשר עובדו על ידי מתיישבים אלה, מהווים את המרכיבים המרכזיים בתזונה המלגשית. בשנת 1000 לספירה נוסף כמרכיב מרכזי לתזונתם גם בשר הזבו, שהוא תת-מין מבוית של פר. הזבו הגיע למדגסקר לראשונה יחד עם מהגרים ממזרח-אפריקה שהיגרו לאי באותה תקופה. המסחר עם סוחרים מארצות ערב והודו בשילוב של המסחר האירופאי הטרנס-אטלנטי העשירו את המסורות הקולינריות של האי עוד יותר על ידי שילוב שפע של פירות, ירקות ותבלינים. רוב תושבי האי מגישים את האוכל שלהם על מרבד על הרצפה. המסורת הנהוגה היא שבן המשפחה המבוגר ביותר אוכל ושותה ראשון, אך מפסיק לאכול לפני שמגישים לצעיר ביותר על מנת לוודא שיהיה מספיק לכולם. התזונה העכשווית של מדגסקר בנויה בדרך כלל ממנת אורז כבסיס, המוגשת בליווי של מנה נוספת. בדיאלקט הרשמי של השפה המלגשית, האורז מכונה "וארי" (Vary), והמנה המלווה נקראת "לאוקה" (Laoka). ה"לאוקה" עשויה להיות מגוון מנות, חלקן צמחוניות וחלקן מכילות בשר. בחלקיו הדרומיים והמערביים של האי המאופיינים בצחיחות, תושבי המקום עשויים להחליף את מנת הבסיס של האורז בתירס, קסאווה או גבן המופק מחלב זבו מותסס. ניתן לומר כי על אף היותו של המטבח המלגשי מטבח מסורתי, הוא עדיין משתנה וסופג השפעות תרבויות משלל המהגרים שהגיע למדגסקר בתקופות השונות[1][2].