המעמד היצירתי
מונח בסוציולוגיה המתייחס למעמד חברתי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המעמד היצירתי (באנגלית: Creative class) הוא מונח שבמקורו מתייחס למעמד חברתי המניע את ההתפתחות הכלכלית של ערים פוסט-תעשייתיות בארצות הברית ומשמש ככלי לפיתוח עירוני וכלכלי מואץ באמצעות משיכת תושבים בעלי מאפיינים יצירתיים בערים רבות בעולם.
את המונח ואת הכלי הכלכלי שנקרא "העיר היצירתית", טבע התאורטיקן ריצ'רד פלורידה (אנ') בספרו "עלייתו של המעמד היצירתי" (The Rise of the Creative Class), אשר ראה אור בשנת 2002. בשימוש במונח זה, פלורידה שאב השראה מכתביהם של ג'יין ג'ייקובס והסוציולוג רוברט פארק שהתבוננו על ערים ומצאו בהן גיוון, יצירתיות וחדשנות.[1] פלורידה מתייחס לכתיבתה המהפכנית של ג'ייקובס שכבר לפני כמה עשורים ציינה את יכולתן של ערים למשוך אנשים יצירתיים ובכך לדרבן צמיחה כלכלית.[2]
פלורידה מתייחס בכתביו גם לתאוריית ההון האנושי, תאוריה כלכלית שבמסגרתה מבוססת הטענה שאנשים יצירתיים הם הכוח המניע בצמיחה כלכלית אזורית, ושצמיחה כלכלית תתחולל במקומות שבהם יש ריכוז של משכילים. במחקרו פלורידה מרחיב את המבט ובוחן מדוע אנשים יצירתיים מתרכזים במקומות מסוימים. התאוריה שלו גורסת שאנשים יצירתיים הם הכוח הכלכלי המניע, ואנשים אלו מעדיפים מקומות שהם חדשניים, מגוונים וסובלניים. התאוריה שלו נבדלת מתאוריית ה"הון האנושי" בשני תחומים: ראשית הוא מזהה סוג מסוים של הון אנושי – אנשים יצירתיים, כמפתח לצמיחה כלכלית. שנית, התאוריה שלו מזהה ומדגישה אלמנטים שמעצבים את האזורים המועדפים על ידי האנשים היצירתיים.