הסגר על רצועת עזה
הסגר שהוטל על רצועת עזה על ידי ישראל ומצרים החל מיוני 2007 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הסגר על רצועת עזה הוא סגר או הסגר שהוטל על רצועת עזה על ידי ישראל ומצרים החל מיוני 2007, בעקבות השתלטות של ארגון החמאס על רצועת עזה במהלך עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה, והתנערותו מההסכמים עליהם חתמה הרשות הפלסטינית עם ישראל ועם מצרים. לפני הטלת הסגר, לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות שימרה ישראל שליטה על המרחב הימי והאווירי של הרצועה, ואולם מדיניות הסגר הקשיחה את תנאי המעבר של אנשים ובעיקר של סחורות לתוכה וממנה. לאורך כל תקופת הסגר, וכן לפניה, מספקת ישראל חלק מתצרוכת החשמל והאנרגיה בעזה, וכן מאפשרת את מעברן של מאות משאיות אספקה מדי יום, אך רק לאחר בידוק קפדני המונע העברת נשק וחלקיו או פריטים אחרים העלולים לפגוע בביטחון ישראל (כגון חומרים כימיים המשמשים את תעשיית הרקטות הנורות אל ריכוזי אוכלוסייה בישראל). כמו כן, מאות פועלים יצאו מדי יום לעבודה וכן לטיפולים רפואיים בישראל.
סגירת המעברים וההגבלות על תנועת הסחורות והאנשים בהם נומקו באמצעות טיעונים שונים לאורך שנות הסגר - בעיקר כאלה הנוגעים לביטחון ולמניעת פעולות טרור ותמיכה בו באמצעות ההעברות[1][2].
ביוני 2010, בעקבות אירועי המשט לעזה, החליטה מצרים לפתוח את מעבר רפיח, שבינה לבין רצועת עזה, לשם העברת ציוד וסחורות[3]. ב-28 במאי 2011, לאחר ההפיכה במצרים, החליט השלטון החדש במדינה בראשות מוחמד חוסיין טנטאווי לפתוח את מעברי הגבול ברפיח באופן נרחב יותר, המאפשר תנועת בני אדם וסחורות בין מצרים לבין רצועת עזה. ביולי 2013 לאחר הדחת נשיא מצרים מוחמד מורסי בהפיכה החלה מצרים להגביל שוב את תנועת האנשים דרך רפיח, ובאוקטובר 2014 סגרה את המעבר כליל ומאז הוא נפתח לעיתים רחוקות[4].